רובי יאנג דני משיח מה אתם אומרים על זה?

[כרמל נאוה]

תגובה מועתקת של דני משיח:

משיח דניאל
Newbie



הצטרף: 21 מרץ 2008
הודעות: 10

פורסם: שבת אפר' 05, 2008 7:53 pm נושא ההודעה: שובר הגלים

--------------------------------------------------------------------------------

אהלן ג'פרי
את שובר הגלים בנו ב-1974 או 1975 ללא תיכנון וללא מחשבה מי שעמד מאחרי זה היה אחד שחשב שהוא מבין בים אבל בטוח שהוא הבין גם הבין בכספים...
השובר האמצעי מה שהפריד בין החוף הרגיל לחוף הדתיים נבנה על יסודות של עמדת תותח שהיתה בנויה בצורה עגולה שכנראה הגן אז על חיל הים הבריטי או על הנמל.
לגבי הגלים הגדולים הם היו מגיעים מכיוון צפון מערב אפשר לראות אותם בימים סוערים במיוחד כשהם נשברים לראשונה במרחק של כקמ' מחוף על שונית תת מימית הרשומה במפה כסלע "ספרטק" בשנות השישים היה ממוקם עמוד ענק על אותה שונית שסימן לאוניות על מקום הסכנה.
העמוד שימש גם את ילדי בת גלים כאתגר שחייה "הגברים" היו מקיפים אותו או בשחייה או בעזרת מזרוני גומי.
_________________
נוסדתי בינואר 1952 ברמב"ם ועדיין קשור בחבל הטבור לשכונה !

[כרמל נאוה]

תגובה מועתקת של אהרון:

aharon
Newbie



הצטרף: 11 ינו' 2006
הודעות: 1140

פורסם: ראשון אפר' 06, 2008 10:55 pm נושא ההודעה:

--------------------------------------------------------------------------------

כדאי אולי לציין כאן גם את מוני ידיד שאגב היה מראשוני גולשי הרוח בחיפה אולי אפילו לפני מולי (אם כי אני לא סגור על זה), את סמיר את ברגיג את עוזי חקלאי את אלי וכמובן רובי יאנג דני משיח ובן דודו שמשון .
אגב דני מה עם שמשון האם אתה יכול לדאוג שגם הוא יתחיל לכתוב כאן???
ואם שכחתי מישהו תקנו אותי.

[כרמל נאוה]

עם גמר ההעתקה, אנא הקפידו לרכז את תגובתכם בעניין החסקות
ותפיסת גלים של פעם תחת נושא זה ע"י "הוסף תגובה" ולא ע"י כניסה
לקישורית המובילה לנושא אחר, וזה מה שיצר את הבלבול.

[roby young]

ביקשתם מידע על חופי בת גלים של אז, אנסה לתאר לכם את שאני זוכר. נא להשתמש בדמיונכם. ובכן במקום בו נמצאת היום "יוטבתה בעיר" והרכבל לסטלה היה "חוף הדייגים", חוף רומנטי ביותר בו זוגות מאוהבים "הביעו" את אהבתם זה לזו בערבים רומנטיים של בת גלים.
בהמשך החוף צפונה (למעשה יותר מזרחה) היה בית העולים ולפני כן מחנה צבאי בריטי, חוף זה היה עזוב ומוזנח במשך שנים רבות. ממקום זה למעשה התחילה המדרכה שהייתה ברוחב שני מטרים ונמשכה עד קפה קומפנייץ (היום מסעדג). שם הייתה רחבה של כ-10 מטרים לכוון הים ועד הקזינו. ברחבה זאת התמקמו כל יום דייגי החכות כשמתחתם מתנפצים הגלים בחומת הרחבה. אחרי שחצית את סוף שדרת בת גלים המשיכה המדרכה עד סופו של החוף הפתוח. הקזינו עמד לו על עמודים כשהגלים נכנסים מתחתיו. אחרי הקזינו באה רחבת הכניסה לבריכה כשהמלתחות ממש מתחתיו. אחרי הבריכה נמצא השטח החולי שלה שהיה ברוחב כעשרים מטרים ובאורך של כמאה מטרים. באמצע שטח החול היה בנוי מזח אל תוך הים שאפשר לאנשים להכנס ישירות למים עמוקים. שטח החול היה מוצל בהרבה סככות ובסופי שבוע כלומר בשבתות הוא היה עמוס במתרחצים. בין החול והים היתה בנויה גדר בטון שעצרה את הגלים. מסביב לכל שטח הבריכה וחוף הבריכה היתה בנויה גדר גבוהה שמטרתה היתה למנוע התפלחויות אל הבריכה. מעבר לשטח הבריכה התחיל החוף העירוני הפתוח כשהגדר הגבוהה מפרידה ביניהם. החוף הפתוח היה רחב והתחיל מהמדרכה של הבתים כשלשים מטרים עד הים ואורכו נמשך עד חומת חיל הים. החול היה מין זיפזיף לא כל כך נעים לרגליים יחפות.
הגלים היו ישרים וארוכים ונמשכו מחומת חיל הים, שם פנה החוף לכוון החוף השקט. בצד הדרומי התנפצו הגלים בחומת חוף הבריכה ובהמשך דרומה בחומת הבריכה עצמה. בין שטח הבריכה והמדרכה היה כביש מהשדרה עד החוף הפתוח שהסתיים במגרש כדורסל. לא היו שוברי גלים כלל בנמצא ולא היה חוף דתיים.

[כרמל נאוה]

עוד אוסיף לגבי החומה ליד הקזינו ומול מסעדג:

היא הייתה בנוייה מבטון יצוק מחוספס. היו עליה שברי צדפות שהיו
חלק מחמרי הגלם לבנייתה.
חלק מהדייגים היו מטילים את חכותיהם כשהם עומדים ליד החומה
וחלק היו קופצים מהחומה למין ספסל בטון שהיה צמוד לקיר מבנה
הקזינו ושם עומדים ומטילים את חכותיהם. אבל לא משנה מהיכן
השלכת את הקרס, כדי שכולם יביטו בסקרנות איזה דג עלה בחכה,
שבעליה אך הרגע משך אותה מהמים.
בצדה השמאלי התחתון היה צינור ניקוז שמידי פעם היו ניגרים ממנו
זרזיפים של מים. אני חושבת שזה היה צינור ביוב מהתקופה שעוד
ניתן היה להזרים ביוב לא מטופל למי הים.
האם יתכן ושפע הדגה שבאתר זה מקורו בעושר החומר האורגני
שמקורו בשפכים? או מהלחם שרובי יאנג ושות' זרקו לדגים?

[משיח דניאל]

היי נאוה
המים שניגרו מצינור הביוב ליד הקזינו היו מי ים שחדרו עם הגלים והגאות הצינור עצמו היה יבש . אני זוכר שהיינו מפעם לפעם חודרים לצינור שהיה ולדעתי עדיין קיים מתחת לשד' בת-גלים , אנחנו חדרנו כמעט עד לקיוסק של צילה חדנס!
באשר לדגים שהיו ונעלמו זה סיפור עצוב מאד בפני עצמו .

[roby young]

אנחנו על החסקה, מוני ידיד ואני מה אגיד לכם כשמוני הכניס את המשוט למים החסקה זינקה קדימה. מוני היה כל כך חזק שלא פעם ולא פעמיים הודענו לישראל מירובסקי, האחראי מטעם העיריה על החופים, להביא משוטים חדשים!! המשוטים שהיו עשויים מעץ לא תמיד עמדו נגד העוצמה של מוני (שנתיים מאוחר יותר כבר קיבלנו משוטים מאלומיניום). מכל מקום אנחנו יוצאים נגד הגלים הגבוהים שהגיעו לבת גלים באותו יום. דגל שחור מונף על מגדל המציל, הכנסנו בבוקר את המגדל הנייד כעשרים מטרים מהחוף. אסור למתרחצים לעבור את קו המגדל. מוני חותר בחזית החסקה ואני מאחוריו, הגלים מתנפצים-נשברים בכח עצום כ-200 מטרים מהחוף. אנו מחכים ל"שטיל", מין רגיעה קלה של כמה שניות בהתנפצות הגלים. מוני צועק "קדימה" ואנחנו חותרים בכח איימים לעומק, גלים ענקיים לפנינו מתחילים להתרומם, אנחנו חייבים לצאת לעומק לפני שהם נשברים עלינו ומעיפים אותנו "קיביני-מט" מהחסקה. אנחנו עולים ויורדים על הגלים העצומים שעדיין לא נשברו. אנחנו כבר "רואים את האור בסוף המנהרה" כלומר מגיעים לעומק ללא "נזק" כשמוני צורח: "מהר! חזק" ואז אני מבין, הגל האחרון שעברנו ושהסתיר בגודלו את הגל הבא גילה לנו מה שלא רצינו לראות: גל ענק שעומד תוך 3-4 שניות להשבר עלינו!!! מייד הבנו שהדבר היחיד שיכול להציל אותנו ממבוכה גדולה זאת מהירות החסקה בכניסה לגל. חתרנו בכל הכח שנשאר בנו, החסקה התחילה לטפס על הגל אבל הוא כבר בקשת מאיימת של הר מים מעלינו. זינקנו קדימה והשתטחנו על החסקה!! הגל הענק שטף אותנו בכח איימים אבל תאוצת החסקה וגופנו השטוחים על משטח הסירה היצילו אותנו. קמנו וחתרנו לעומק לאזור בו הגלים לא נשברים. אלוהים היה בעזרנו הפעם.
אז מה עושים עכשיו? איך חוזרים לחוף? העפנו מבט לחוף וראינו עשרות אנשים מחכים לראות מה נעשה. אין ברירה הדרך היחידה לחזור היא לתפוס גל (או לחכות כמה ימים עד שהגלים העצומים האלה ירגעו....) הסתובבנו בהרמת משוט והירכתיים הפכו לחרטום ומוני מאחורי. החסקה עמדה באלכסון כדי שנוכל לראות את הגלים המתקרבים. בחרנו את הגל הבא, גם כן מפלצת של גל. "קדימה" צעק מוני ואנחנו חותרים שוב, הפעם לכוון החוף. הגל התקרב יותר ויותר, החסקה מתרוממת ואז בא הרגע הגדול, החרטום למטה והירכתיים למעלה ואנחנו בירידה והגל "מאמץ" אותנו אליו. הרגע הקריטי ביותר מגיע, הגל מתקמר מאחורינו ומעלינו ועומד להשבר עלינו בעוצמה אדירה. המשוט של מוני כבר מאחורנית מכוון את הסירה, שלי כבר על רצפת החסקה ושנינו מכופפים רגליים לשווי משקל. הגל מתנפץ בעוצמה ומעיף את החסקה קדימה,שנייה, שתיים, שלוש ושנינו עדיין עומדים על הסירה. הצלחנו!! אנו מתקרבים בשלווה לחוף כשלפתע מוני צועק לי:"רובי, הזהר!" החסקה מתקרבת לחוף אבל בדיוק לכוון המגדל הנייד שנמצא במים. רצוי להבין שרוחב עמודי המגדל הם כרוחב החסקה וגובהו כחצי מטר מעל החסקה. מוני מכוון לאמצע המגדל, החרטום מתקרב, שנינו משתטחים שוב על החסקה, נכנסים מתחת למגדל ועוברים בשלום. הגענו לחוף מבטחים לקול מחיאות כפיים סוערות של הקהל שחזה באירוע שרק סופר שוויצרים בת גלימים (מיומנים כמובן) מסוגלים לעשות.

[roby young]

החסקה בנויה היום מפיבר גלאס עובדה העושה אותה קלה יחסית לחסקות העץ ומהירה עשרת מונים. היא גם בנויה היום בסגנון "בננה" כשהחרטום והירכתיים מורמים קמעה עובדה העוזרת רבות הן בכניסה לים גלי (החרטום המורם עוזר לדלג מעל קצף הגלים שנשברו) והן בתפיסת הגלים עצמם (הסיכוי לכניסת החרטום למים,פחדו של כל תופס גלים,יורד פלאים). מציל אחראי ימקם את החסקה על שני "חמורים" במים רדודים כך שבמקרה חירום הוא ירים את הירכתיים ויחליק את הסירה למים, יקפוץ עליה, ירים את המשוט שהיה מונח עליה והוא כבר בתנופה ליעדו. אם אין "חמורים" בנמצא על המציל למקם את החסקה ממש בקרבת המים ללא סיכוי שהגלים יסחפו אותה. במקרה חירום הוא ירים את הירכתיים ויחליק את החסקה בריצה למים עד שהיא תצוף, יקפוץ עליה ויתחיל לחתור.
בבת גלים של לפני 40 שנה לא טבעו אנשים, לא יכלו לטבוע אפילו רצו!! בים סוער ביותר לא הותר למתרחצים לצאת לעומק, כך שהחסקה נותרה משועממת ברוב שעות היום. המצילים עלו על החסקה מכמה סיבות: 1.להראות נוכחות. 2.לעשות רושם על כמה "חתיכות" שהגיעו לחוף.3. לתפוס גלים לצורך העלאת הכושר ויותר מכך עבור סיבה מספר 2 ....
תפיסת גלים בסיסית
יש לצאת לעומק לאזור בו הגלים לא נשברים. יש לעבור לירכתיים בהרמת המשוט אלכסונית,שחרור יד אחת, מעבר תחתיו ופנייה לכוון החוף. עכשיו הגלים באים מאחוריך, בחר את הגל הרצוי (נסיון, נסיון, נסיון) והתחיל לחתור לכוון החוף. יש לווסת את כח החתירה ומהירות הסירה לפי התרוממות הגל. אם הזימון (טיימינג) טוב הגל יאמץ את החסקה למהירותו והסירה תתחיל לרדת במורד הגל. אם הגל "כמעט" תופס אותך אתה יכול "לעזור" לו על ידי כמה צעדים מהירים קדימה לכוון החרטום ועצירה פתאומית! בכך תדחוף את הסירה קדימה ותעזור לה לתפוס את הגל. עליך לוודא גם שהחרטום לא יכנס למים שכן זהו הסיוט של תופסי הגלים עם חסקות. במידה והחרטום נכנס למים עליך מיד ללחוץ עם כל משקל גופך על הירכתיים כדי להוציאו. אם לא הצלחת, עליך להתחיל להתפלל שכן החרטום ירד יותר ויותר ולבסוף יתקע בקרקעית הים. אתה תתפוס טיסת חינם של כמה מטרים טובים והחסקה בעקבותיך. כשהתענוג הזה קרה לי הייתי מתכווץ מתחת למים, לופת את ראשי בידי ומתפלל! אם כל זה לא קרה והחסקה יורדת לה בניחותא במורדות הגל, על החותר לשלשל את המשוט אל מאחורי החסקה כדי שישמש כהגה כוון (ולפעמים כעזרה ליצוב שווי המשקל שהתערער!!). השלב הבא הוא הקריטי ביותר, זהו המומנט בו הגל נשבר על החסקה, מטיסה קדימה במהירות ומערער את שווי המשקל. אם עברת שלב זה בהצלחה עמדת במבחן.
כאשר שני חותרים עומדים על הסירה עליהם לחתור בקצב שווה על מנת למנוע מהמשוטים להתקל אחד בשני. עליהם לאורך כל השיוט לעבוד בתיאום מוחלט אם ביציאה נגד הגלים המאיימים, בחילוף העמדות ובתפיסת הגלים.
תפיסות גלים "מיוחדות" בכתבה הבאה
[/b]

[roby young]

הקטעים הבאים עלולים לשעמם את הקוראים הצעירים שהיום "מרחפים" במהירות עצומה עם ונגד הגלים בעזרת התפתחות ענף הגלישה. לפני 40-50 שנה היו לנו קרשים, חגורות הצלה, הגוף שלנו ולמצילים את החסקה. אז התחיל להיות משעמם לתפוס סתם איזה גל ומסיבה זאת וכמובן לא לשכוח שהיינו קצת שויצרים ושמספר לא מבוטל של יפהפיות (כמו אילנה אשכנזי, אירית לוינברג, נורית ניינדל) ישבו להן בניחותא על החוף וצפו בנו. וכך התחלנו לתפוס גלים בצורות כלל לא אורתודוכסיות. להלן כמה דוגמאות:
1. עם הגב אל החוף
תפיסת הגל בצורה זאת נעשית כשפניך מופנות אל הגל המתקרב ואתה חותר אחורנית!! גבך לכוון החוף. כשהגל מרים אותך בירכתי הסירה והיא יורדת עם הגל עליך ללחוץ מטה כדי לא להכניס חרטום ולשלשל את המשוט אל מאחורי החסקה לצורך כוון ובעיקר לעזרה בשמירת שווי המשקל. שמירת שווי המשקל קשה ביותר בעיקר בזמן התנפצות הגל. מודה ומתוודה ש"עפתי" מהסירה מספר פעמים עד שלמדתי מהנסיון.
2. בישיבה
מאד קשה לחתור בישיבה ולקבל תאוצה מספקת בכדי לתפוס את הגל, שרירי הבטן עובדים "שעות נוספות". הבעייה השניה היא מניעת כניסת החרטום המסוכנת למים, כשהסירה מתחילה בירידתה הייתי קופץ מעלה ומטה על ישבני כדי ליצור משקל על ירכתי החסקה. אם עברת את השלב הזה בשלום הצלחת .
3. עמידת ראש על החסקה
כנראה שהייתי באמת שוויצר ונצלתי מיומנות שרכשתי אצל גד גוטמן ובוינגייט. ובכן ברגע שתפסתי את הגל והחסקה צמודה לגל בניחותא, הנחתי את המשוט אלכסונית על הסירה (כדי שיהיה מקום לראש), אחזתי בשתי ידי את צידי החסקה, הנחתי את ראשי מעט קדימה והרמתי את רגלי מעלה !! מזל שהיו לי הרבה יותר שערות אז מאשר היום !! ממש משוגע
הסיפור האחרון שאני קורא לו "ההכשלה של שמואליק גורביץ" יבוא בקרוב, כדאי לא להחמיץ.

[roby young]

הבטחתי סיפור נוסף ואחרון ואני מקיים את הבטחתי, מקווה שתהנו. ובכן, בשנת 1967-8 פתחה עירית חיפה לראשונה את חוף דדו. עד אותו זמן חוף כייאט-ביץ היה חוף העילית של חיפה והצפון עם קבינות פרטיות לאצולה ולעשירי חיפה. החוף העירוני החדש היה שמם והמבנה היחיד שהזדקר מעל החולות האינסופיים היה הצריף של אליהו שהיום יש לכל בן שלו מסעדה על החוף שהתפתח במרוצת השנים לחוף היפה ביותר בארץ.
מירובסקי, האחראי על החופים מטעם העיריה, הביא שני מגדלי מצילים ניידים ומינה שני צוותים של מצילים, אחד על כל מגדל. ממול הצריף של אליהו, על המגדל ישבו דני בן-צבי, שהיה שוער שני במכבי חיפה, פיני שיטהולץ, שהפך לפזיוטרפיסט האגדי של מכבי חיפה וכאחראי על הצוות הזה מונה שמואליק גורביץ שבמקורו הוא מנתניה. את המגדל השני הציב מירובסקי כשלוש מאות מטרים דרומה, ממש במדבר...על מגדל זה ישבו אמנון צרנוביצקי, אחד מ"שלושת המוסקטרים" של חייל הים (אורי זוהר, סיסו ואמנון) שכשחצו את רחובות בת גלים לבושים בחולצות הטי-שירט הצמודות לגוף, כל הבנות והנשים התחילו לדמיין כל מיני דברים רומנטיים...המציל השני היה יוסף שהין ידידי הערבי ואנוכי.
בהפסקות צהריים היינו נפגשים מידי פעם אצל אליהו עם המצילים מהמגדל הצפוני והשיחות היו בדרך כלל על נושא הכדורגל המשותף לכולם חוץ מאשר לגורביץ, ובים סוער דיברנו גם על תפיסת גלים.
כניראה שדני ופיני, שידעו על היכולת שלי בתפיסת גלים עם החסקה, התגרו לא מעט בשמואליק גורביץ שכן לא הבנתי מדוע יום אחד הוא "הזמין " אותי לצאת איתו "לסיבוב" על החסקה !! רצוי להבין שאנחנו, במגדל הדרומי, היינו תופסים גלים בשטח שלנו והם היו יוצאים עם החסקה בשטח שלהם. לקחתי את ההזמנה כמחמאה גדולה לצאת עם גורביץ החתיך, היפה והאציל מנתניה לשיוט על החסקה. האמת היא שכשהיסתכלתי לים וראיתי את הגלים הענקים, שאמנם היו מסודרים וחלקים, לא הבנתי מדוע גורביץ בחר דווקא את אותו יום לצאת איתי על החסקה.
עלינו על הסירה והוא תפס את העמדה הקדמית ואמר לי להיות מאחוריו. כשהיגענו לכמחצית הדרך המתנו לרגע הנכון, וכשהגלים היו במין רגיעת ביניים הכנסנו להילוך מהיר. המשימה שלנו היא לעבור את הגלים המתקרבים לפני שהם נשברים עלינו. זה כמעט בטוח שאם גלים עם עצמה כמו של אלה שבאו היום, נשברים עלינו אנחנו "קבורים" מתחתם והחסקה תעוף "קיביני-מט". חישבתי מייד שנצליח במשימה אבל התפלאתי שגורביץ, לעניות דעתי, לא התאמץ מספיק. נותרו עוד שני גלים לעבור לפני שאנחנו מגיעים למים בטוחים. את הראשון עברנו או-טו-טו כשהחסקה עולה ועולה והגל מתנפץ מייד אחרינו. כדי לעבור בשלום את הגל הבא לשטח מבטחים היה עלינו לחתור בעוצמה. הגל התקרב והתרומם מעלה מעלה, היה לו קימור מרתיע, שתיים-שלוש חתירות ואנחנו בעניינים. פתאום ללא כל התראה אני רואה את גורביץ מתקדם במהירות לחרטום הסירה, זורק את המשוט למים, שם רגל על החרטום וקופץ לים !!! אלוהים! מה הוא עושה? כשהוא קפץ למים הוא לא רק השאיר אותי לבד להלחם בגל המאיים, אלה הוא גם בקפיצתו דחף את החסקה לכוון החוף !!
הגל המשיך להתקרב ועכשיו הוא ענק וקשתי ועומד להתנפץ עלי, להעיף אותי ואת הסירה לכל הרוחות...לא ויתרתי, במאמץ אדיר הכנסתי במשוט כל שריר בגוף כדי לקבל תאוצה מחודשת. החרטום עלה ונכנס לגל ואני נעתי קדימה לעימות ישיר עם הגל, שבנקודה זאת היה כבר מעלי. איכשהו הגל עבר מעלי ומשך אותי ואת החסקה לכוון החוף, אבל כנראה שהתאוצה האחרונה "חתחה" אותו והשאירה אותי שכוב על הסירה מעבר לגל שהמשיך לכוון החוף, תודה אלוהים על העזרה. נעמדתי על הסירה וחתרתי ליתר בטחון לכוון העומק לשטח שליו. התחלתי לעקל מה בעצם קרה כאן כשלפתע שמעתי את קולו של גורביץ מבקש שאאסוף אותו ואת המשוט שאיתו. חייכתי אליו כשעברתי במרחק סביר ממנו, איחלתי לו שחיה ארוכה ונעימה לחוף. תפסתי את הגל הבא וכשהגעתי למגדל המצילים דני ופיני לא יכלו להפסיק לצחוק:"כל הכבוד רובי ההכשלה הגדולה של גורביץ התהפכה עליו..."

[roby young]

למעלה אתם יכולים לקרוא סיפורים וחוויות על גלים וחסקות כולם נכתבו על ידי ותיקים. הייתי מאד מעונין לקרוא סיפורים וחוויות מהדור הצעיר יותר על הגלשנים, המפרשים וכלי השייט החדישים.
אחד מכם הצעירים לעג לנו "הזקנים" על חוויות החסקה האיטית בהשוואה למהירויות של ספורט הגלישה המודנית. ןבכן, לנו יש גם את האומץ, הזמן והכשרון לכתוב על חוויותינו, האם גם אתם יכולים לעשות זאת??