אז ירדנו לאילת
נשלח: 03 מאי 2010, 23:41
רביעי האחרון ירדנו לאילת, 12 צוללים ו 3 גולשים פעילים.
ישנו כמובן על החוף כדי להרגיש שאנחנו באמת בחופש, וכל בוקר לפני שהצוללנים הכינו את השקשוקה שתעזור להם לשמור על בלאנס בעומק 20 מטר, עלינו על הטויוטה העמוסה יצאנו לרייף.
טוב רוח לא היתה כל יום, וגם כשהיתה הייתה רק בבוקר, אבל זה היה כבר פרט שולי.
מה שהלהיב אותי בכל הטיול הזה - לראות את העולם המלא שמתקיים בשדרה של 10 מטר על 30 בערך שכולנו רואים תמיד במצלמה של WINDALERT באילת.
כל יום אחרי בה"ס מגיעים רני ופיני ומוטי ועוד איזה 10 ילדים, לאותו הספוט, ומעבירים שם את כל היום עד לקראת ערב - מרכיבים את מערכי ה SIMMER שלהם, וממתינים למה שיהיה - כי שם זה לא ידוע .
אתה רואה ילדים בני 10 עד 15 מתדינים כבר עכשיו אם תהיה רוח , כמה תהיה ....
(ולחשוב שיעשו את זה עוד 30 שנה גם), משווים בין המפרשים והגלשנים ,
מדברים על התרגילים שאין להם שמות, מציגים אותם אחד לשני בפאנטומימה,
פשוט חיים גלישה.
מסביבם מסתובבים ניר וגל (שהם לא אותו אחד) ומטפלים בהם יפה, מידי פעם מגיע לישי ונותן חיוך רחב עם SUP ביד.
המקום הזה הוא הביביסטיר שלהם - הצהרון שלהם או איך שלא קוראים לזה בעיר.
וכמו שילדים אחרים משחקים במחשב באותו הזמן או מקשקשים באיזה פורום, הם שם משחקים בגלשן ומפרש ושולטים בהם כמו כדורגלן בכדור.
אאני מוריד ת'כובע למקום הזה, לראות דור צעיר גודל על גלישת רוח נהנה ממנה ומתלהב מכל מכת רוח שמגיעה פתאום.
זה דבר שחובה עלינו לשמר ולטפח.
ישנו כמובן על החוף כדי להרגיש שאנחנו באמת בחופש, וכל בוקר לפני שהצוללנים הכינו את השקשוקה שתעזור להם לשמור על בלאנס בעומק 20 מטר, עלינו על הטויוטה העמוסה יצאנו לרייף.
טוב רוח לא היתה כל יום, וגם כשהיתה הייתה רק בבוקר, אבל זה היה כבר פרט שולי.
מה שהלהיב אותי בכל הטיול הזה - לראות את העולם המלא שמתקיים בשדרה של 10 מטר על 30 בערך שכולנו רואים תמיד במצלמה של WINDALERT באילת.
כל יום אחרי בה"ס מגיעים רני ופיני ומוטי ועוד איזה 10 ילדים, לאותו הספוט, ומעבירים שם את כל היום עד לקראת ערב - מרכיבים את מערכי ה SIMMER שלהם, וממתינים למה שיהיה - כי שם זה לא ידוע .
אתה רואה ילדים בני 10 עד 15 מתדינים כבר עכשיו אם תהיה רוח , כמה תהיה ....
(ולחשוב שיעשו את זה עוד 30 שנה גם), משווים בין המפרשים והגלשנים ,
מדברים על התרגילים שאין להם שמות, מציגים אותם אחד לשני בפאנטומימה,
פשוט חיים גלישה.
מסביבם מסתובבים ניר וגל (שהם לא אותו אחד) ומטפלים בהם יפה, מידי פעם מגיע לישי ונותן חיוך רחב עם SUP ביד.
המקום הזה הוא הביביסטיר שלהם - הצהרון שלהם או איך שלא קוראים לזה בעיר.
וכמו שילדים אחרים משחקים במחשב באותו הזמן או מקשקשים באיזה פורום, הם שם משחקים בגלשן ומפרש ושולטים בהם כמו כדורגלן בכדור.
אאני מוריד ת'כובע למקום הזה, לראות דור צעיר גודל על גלישת רוח נהנה ממנה ומתלהב מכל מכת רוח שמגיעה פתאום.
זה דבר שחובה עלינו לשמר ולטפח.
