הנושא מורכב.
יש כאן שילוב של :
1. ספוט מיוחד וייחודי, המוגדר רשמית כחוף גלישה.
2. חוקי הבניה / חוק החופים
3. הזנחה של הרשויות (עיריית חיפה) שהשאירו את החוף מוזנח במשך שנים ארוכות.
4. תרבות שלטונית קלוקלת.
5. יזם חיובי, שהוא גם גולש וגם חבר.
כל הנ"ל יוצרים מצב לא נוח לעירייה, ליזם, לגולשים ולמשתמשים האחרים בחוף ובמתקניו.
מה היה צריך להיות (כמו במדינה מתוקנת) ?
1. העירייה היתה צריכה לטפל בחוף ולקחת אחריות על בניית קו ההפרדה בין יבשה לים. איך עושים את זה ? מתייעצים עם אנשי תכנון ומהנדסים ימיים, ובונים קיר תומך רציני, המבוסס באמצעות כלונסאות, ומצופה בציפויים עמידים לקורוזיה.
זה לא כ"כ מסובך, ולמרות שנדרשת השקעה כספית די גדולה (אבל ממש לא מטורפת!), בניית קיר תומך כזה היתה פותרת את הבעיה לשנים ארוכות (100 שנה!)
2. העירייה היתה חייבת לתת הנחיות ברורות למפעיל שזכה במכרז כחוק (ענבר), מה מותר לו לעשות, ומה אסור, בצורה ברורה וברוח חיובית. לעודד אותו לבצע פעולות נכונות, ולהרתיע אותו מפעולות בלתי מתאימות.
מה קרה, ומה קורה בשטח (לא רק במקום הזה, אלא בכלל בארץ):
1. הרשויות חסרות איכפתיות, מזניחות וגורמות למקומות שיראו כמו עזה ורפיח.
2. אין תרבות של פנייה מסודרת לרשויות, וזאת, לדעתי, בעיקר באשמת הרשויות עצמן, אשר במקרה של פנייה, הם בדר"כ מעכבים, שוללים, ומערימים קשיים בצורה בלתי עניינית.
3. יזמים רבים מעדיפים לפעול קודם, ורק אח"כ להתמודד עם התוצאות.
זו התרבות שלנו, ככה נראים מקומותינו, ככה מתנהלים ענייננו, וזאת הסיבה שלוזון שר את השיר :"איזו מדינה, איזו מדינה"!
ולמועדון , לעבודות, לבית-הקפה,למאיר, לענבר, לגולשים זה בדיוק מה שקרה :
בא יזם, מלא התלהבות , רוח יצירה, וכוונות טובות, למקום סופר-מוזנח, והחליט להרים פרוייקט.
מיותר לציין שההשקעה הכספית הנדרשת לביצוע גבוהה מאד.
הגיע ועשה כל מה שהאמין שהכי טוב בעולם לעשות.
אחרי לא יודע כמה זמן, הופיעו הרשויות והתחילו לעשות לו בעיות.
ואתם שואלים מי צודק ?
או. קיי. הנה התשובה שלי :
1. אם היינו גרים בשוויץ : זה לא היה קורה !
2. אם היינו גרים בעזה : אף אחד לא היה מצייץ.
3. אם היינו גרים באיטליה/טורקיה/יוון - הרשויות היו מוציאות צו הריסה מיידי .
4. אם היינו גרים בישראל (אה- אנחנו כאן!) : כולם אשמים, אף אחד לא צודק !
וכולנו, כולל כולם, משלמים את המחיר על התנהלות של מדינת עולם שלישי.