אם כבר נשאלה סיבת הרוח באילת אז כדי לספר גם על הרוח בכנרת.
נשלח: 01 יוני 2009, 19:56
אזור הכנרת ידוע כאזור שהרוחות סוערות בו כמעט כל השנה. הרוחות גורמות להתרוממות גלים באגם ופעילות הגלים גורמת חוסר יציבות פיסי של האזורים הרדודים (שעומקם קטן מ-10 מטרים). זוהי, למשל, גם הסיבה למיעוט הצומח הטבול (צמחים עילאיים הטבולים כולם בתוך המים) בכנרת. צומח טבול זקוק לקרקעית יציבה באזורים רדודים: יציבות הקרקעית חשובה להיאחזותו של הצמח בקרקעית, ובאזורים עמוקים אין צמחים אלה יכולים לגדול בגלל האור המועט (הדרוש להם לפעילות ההטמעה) החודר לשם.
כיוון הרוח קובע את כיוון הגלים וידיעת כיוון הגלים השולט חשובה ביותר, למשל, לצורך בניית מזחים. כבר בתקופות קדומות ידעו זאת יפה מתכנני הנמלים בחופי הכנרת, כפי שמעידים שרידי נמליהם הנחשפים ונלמדים כיום.
בקיץ ובסתיו (ציור 6), בשעות שבין 19.00-12.00, שולטת הרוח הבאה ממערב, כמו בכל צפון הארץ ומרכזה, בגלל הבדלי הטמפרטורה שבין הים התיכון לבין היבשה. מעל ליבשה מתחמם האוויר בשמש מהר יותר מאשר מעל לים והוא עולה כלפי מעלה, ואוויר קריר יותר בא במקומו ממערב (מהים התיכון) וכך נוצרת הרוח המערבית. זה נמשך עד למצב שהטמפרטורה והלחצים מתקרבים ודומים אחד לשני כתוצאה מהתקררות מהירה יותר של היבשה בהשוואה לים: מעל הים ומעל היבשה טמפרטורה ולחצים שווים - והרוח נפסקת. בשעות הלילה שורר באזור האגם משטר רוחות מקומי. הכנרת מהווה מרכז לחץ-אוויר נמוך, ורוחות מקומיות נושבות מכל הכיוונים אל האגם. בשעות הבוקר מתהפך המצב: האוויר שמעל היבשה בסביבות הכנרת נעשה חם יותר, לחץ האוויר מעל האגם גבוה והטמפרטורה נמוכה יותר בגלל התקררות המים בלילה ואז נושבת רוח מקומית קלה מהאגם אל היבשה בכל הכיוונים. רוחות מקומיות אלה נקראות "בריזה". עוצמתה של הרוח המערבית, הנושבת מכיוון הים התיכון בשעות אחה"צ והערב המוקדם, חזקה יותר, והיא מתגברת על הבריזה המקומית הקלה ומבליעה אותה לגמרי. הבריזה המקומית מורגשת רק בשעות הלילה והבוקר בתקופת הקיץ. בקיץ, בימי חמסין, בהם הטמפרטורה גבוהה במיוחד, אין הרוח המערבית נושבת כמעט כלל ופני הכנרת חלקים כראי. בימים כאלה אפשר לראות על פני המים את פיות הדגים הנפתחים ונסגרים במטרה להגביר אספקת חמצן לגוף שחסר יחסית במים.
העוצמה הרגעית (זו הנמדדת ברגע מסוים) של הרוח המערבית מגיעה בשיאה עד ל-30-20 קשר (54-36 קמ"ש).
הרוח המערבית גורמת להתרוממות גלים הנעים ממערב למזרח. אז, החוף המזרחי מוכה-גלים ומימיו עכורים מחלקיקים מורחפים מהקרקעית למים בכוח הגלים.
בחורף (ציור 6) אין כיוון שולט יומי של הרוח כמו בקיץ, אולם מופיעות במחזוריות רוחות מזרחיות בעוצמה גבוהה הנקראות "שרקיה". הרוח המזרחית החורפית נושבת בעוצמה רבה ברמת-הגולן, והיא יורדת אל האגם וגורמת בו להתרוממות גלים גבוהים הנעים ממזרח למערב. כל החוף המערבי של הכנרת מוכה אז גלים בעוצמה גבוהה, ורצועה של כמה עשרות מטרים של מים עכורים נראית לרוב לאורך החוף המערבי. מקור העכירות בחלקיקים המורחפים מהקרקעית על-ידי פעולת הגלים. רוחות מזרחיות מופיעות בחורף במחזוריות של אחת ל-17-10 ימים לערך.
השרקיה נמשכת כ-3 ימים. בזמן נשיבת השרקיה נקיים השמים מעננים והראות מצוינת, ואפשר אז לראות בבירור את הר החרמון עטוף במעטה שלג לבן בפסגותיו. לאחר 3-2 ימים נחלשת הרוח המזרחית וכיוונה מתחלף לדרומי וכעבור 2-1 ימים הופך הכיוון למערבי. רוח מערבית זו מביאה בחורף בדרך-כלל עננים וגשם. אחרי ימי גשם אחדים כאלה והפסקה בגשמים מופיעה שוב רוח מזרחית וחוזר חלילה. יש להבדיל בין עוצמה רגעית של רוח לבין העוצמה הממוצעת לשעה, ליום או לחודש, המחושבות כממוצע של מדידות רגעיות.
העוצמה הרגעית של הרוחות המערביות וה"שרקיות" המזרחיות יכולה להגיע ל-30-20 קשר, (15-10 מטרים לשנייה, או 54-36 קמ"ש) ואילו המהירות החדשית הממוצעת בתקופת נשיבתן היא 10-4 קשר (5-2 מטרים לשנייה; 18-7.2 קמ"ש).
כיוון הרוח קובע את כיוון הגלים וידיעת כיוון הגלים השולט חשובה ביותר, למשל, לצורך בניית מזחים. כבר בתקופות קדומות ידעו זאת יפה מתכנני הנמלים בחופי הכנרת, כפי שמעידים שרידי נמליהם הנחשפים ונלמדים כיום.
בקיץ ובסתיו (ציור 6), בשעות שבין 19.00-12.00, שולטת הרוח הבאה ממערב, כמו בכל צפון הארץ ומרכזה, בגלל הבדלי הטמפרטורה שבין הים התיכון לבין היבשה. מעל ליבשה מתחמם האוויר בשמש מהר יותר מאשר מעל לים והוא עולה כלפי מעלה, ואוויר קריר יותר בא במקומו ממערב (מהים התיכון) וכך נוצרת הרוח המערבית. זה נמשך עד למצב שהטמפרטורה והלחצים מתקרבים ודומים אחד לשני כתוצאה מהתקררות מהירה יותר של היבשה בהשוואה לים: מעל הים ומעל היבשה טמפרטורה ולחצים שווים - והרוח נפסקת. בשעות הלילה שורר באזור האגם משטר רוחות מקומי. הכנרת מהווה מרכז לחץ-אוויר נמוך, ורוחות מקומיות נושבות מכל הכיוונים אל האגם. בשעות הבוקר מתהפך המצב: האוויר שמעל היבשה בסביבות הכנרת נעשה חם יותר, לחץ האוויר מעל האגם גבוה והטמפרטורה נמוכה יותר בגלל התקררות המים בלילה ואז נושבת רוח מקומית קלה מהאגם אל היבשה בכל הכיוונים. רוחות מקומיות אלה נקראות "בריזה". עוצמתה של הרוח המערבית, הנושבת מכיוון הים התיכון בשעות אחה"צ והערב המוקדם, חזקה יותר, והיא מתגברת על הבריזה המקומית הקלה ומבליעה אותה לגמרי. הבריזה המקומית מורגשת רק בשעות הלילה והבוקר בתקופת הקיץ. בקיץ, בימי חמסין, בהם הטמפרטורה גבוהה במיוחד, אין הרוח המערבית נושבת כמעט כלל ופני הכנרת חלקים כראי. בימים כאלה אפשר לראות על פני המים את פיות הדגים הנפתחים ונסגרים במטרה להגביר אספקת חמצן לגוף שחסר יחסית במים.
העוצמה הרגעית (זו הנמדדת ברגע מסוים) של הרוח המערבית מגיעה בשיאה עד ל-30-20 קשר (54-36 קמ"ש).
הרוח המערבית גורמת להתרוממות גלים הנעים ממערב למזרח. אז, החוף המזרחי מוכה-גלים ומימיו עכורים מחלקיקים מורחפים מהקרקעית למים בכוח הגלים.
בחורף (ציור 6) אין כיוון שולט יומי של הרוח כמו בקיץ, אולם מופיעות במחזוריות רוחות מזרחיות בעוצמה גבוהה הנקראות "שרקיה". הרוח המזרחית החורפית נושבת בעוצמה רבה ברמת-הגולן, והיא יורדת אל האגם וגורמת בו להתרוממות גלים גבוהים הנעים ממזרח למערב. כל החוף המערבי של הכנרת מוכה אז גלים בעוצמה גבוהה, ורצועה של כמה עשרות מטרים של מים עכורים נראית לרוב לאורך החוף המערבי. מקור העכירות בחלקיקים המורחפים מהקרקעית על-ידי פעולת הגלים. רוחות מזרחיות מופיעות בחורף במחזוריות של אחת ל-17-10 ימים לערך.
השרקיה נמשכת כ-3 ימים. בזמן נשיבת השרקיה נקיים השמים מעננים והראות מצוינת, ואפשר אז לראות בבירור את הר החרמון עטוף במעטה שלג לבן בפסגותיו. לאחר 3-2 ימים נחלשת הרוח המזרחית וכיוונה מתחלף לדרומי וכעבור 2-1 ימים הופך הכיוון למערבי. רוח מערבית זו מביאה בחורף בדרך-כלל עננים וגשם. אחרי ימי גשם אחדים כאלה והפסקה בגשמים מופיעה שוב רוח מזרחית וחוזר חלילה. יש להבדיל בין עוצמה רגעית של רוח לבין העוצמה הממוצעת לשעה, ליום או לחודש, המחושבות כממוצע של מדידות רגעיות.
העוצמה הרגעית של הרוחות המערביות וה"שרקיות" המזרחיות יכולה להגיע ל-30-20 קשר, (15-10 מטרים לשנייה, או 54-36 קמ"ש) ואילו המהירות החדשית הממוצעת בתקופת נשיבתן היא 10-4 קשר (5-2 מטרים לשנייה; 18-7.2 קמ"ש).
