חוק המנדט שהרס את בת גלים
נשלח: 26 מאי 2008, 17:13
באתר של יורם דובר לאחרונה על עסקי נדל"ן וכו' בהקשר לשכונה החדשה שבונים במקום שהיה בסיס חיל הים.
אני לא כותב להגן כאן על זהבה חס ומשפחתה (משפחתי, אם כי לי אין חלק במבנים האטומים והמטים לינפול בחוף התכלת 29 - הבניין שהיה פעם הבית של קפה קומפנייץ ועכשיו מוסהדג, והחורבה שלידו מס 31) אלא לציין כמה עובדות חשובות:
אחת הבעיות שהורסות והרסו שכונות יהודיות ותיקות כמו בת גלים, הדר הכרמל ועוד, הוא חוק "דמי המפתח" מימי הבריטים.
בעלי נכסים כדודי יוסף ויהודה חס, בנו בעמל רב בתים רבי קומות, בזמנו תפארת בת גלים, והשכירו אותן ב-"דמי מפתח" שאז היו ריאליים ומוצדקים. אבל מה שקרה הוא שהלירה הוחלפה בשקל, והיו כל מיני חוקים אחרים להגנת הדייר, ואלה שהיו בדמי מפתח גרו בדירותיהם (או המשיכו בעסקיהם כמו קומפנייץ, פירסט, בית המרקחת, המספרה) תוך כדי תשלום מצחיק, מינימלי. בעלי הנכסים סרבו (או לא יכלו) להמשיךך לשפץ את הבתים, וכך הם התדרדרו משנה לשנה, כשהדיירים עצמם מבצעים עבודות תיקון מינימליות שאיפשרו להם להמשיך לגור בדמי מפתח היכן שגרו.
בעייה גדולה היא ש-"דמי מפתח" עוברים בירושה מדור לדור, כך שמעט מאד דירות פונו לחלוטין.
אני יודע שמסעדת מוסהדג משלמת לשתי משפחות חס (לחמשת ילדיהם) 150 דולאר לחודש עבור המסעדה וכן הדירה בקומה השנייה שבה גר אדון קומפנייץ בזמנו, ולמשפחות חס אין כל מה לעשות בנידון. למוסהדג שווה לשפץ בעצמו במקום לשלם שכירות חודשית שלדעתי היתה צריכה להיות כמה אלפי דולארים טובים עבור המסעדה והדירה.
אותו סיפור קיים בכל המבנים הסגורים והמטים לינפול לאורך כל שפת הים, ובמומות אחרים בבת גלים. כל בניין עם ספורו. תראו, אף בעל נכס (או יורשיו) לא רוצים להפסיד את הנכס. אז אם הבית מתמוטט ז"א שעדיין גרים בו דיירים המשלמים 50 דולאר לחודש עבור 'דמי המפתח'. בתים פרטיים (כמו חוף התכלת 31, החורבה הצמודה למוסהדג) הם בעייה אחרת. לרוב זה עניין של יותר מדי יורשים שלא מצליחים למצוא מכנה משותף בקשר לעתיד הנכס, והתקווה היא שנכדיהם הצעירים יידעו טוב יותר כיצד להתפשר ולהסתדר.
מה שלא ברור לי הוא מדוע העירייה לא מכריחה אותם לטפל בבניין, או להפסידו.
אני לא כותב להגן כאן על זהבה חס ומשפחתה (משפחתי, אם כי לי אין חלק במבנים האטומים והמטים לינפול בחוף התכלת 29 - הבניין שהיה פעם הבית של קפה קומפנייץ ועכשיו מוסהדג, והחורבה שלידו מס 31) אלא לציין כמה עובדות חשובות:
אחת הבעיות שהורסות והרסו שכונות יהודיות ותיקות כמו בת גלים, הדר הכרמל ועוד, הוא חוק "דמי המפתח" מימי הבריטים.
בעלי נכסים כדודי יוסף ויהודה חס, בנו בעמל רב בתים רבי קומות, בזמנו תפארת בת גלים, והשכירו אותן ב-"דמי מפתח" שאז היו ריאליים ומוצדקים. אבל מה שקרה הוא שהלירה הוחלפה בשקל, והיו כל מיני חוקים אחרים להגנת הדייר, ואלה שהיו בדמי מפתח גרו בדירותיהם (או המשיכו בעסקיהם כמו קומפנייץ, פירסט, בית המרקחת, המספרה) תוך כדי תשלום מצחיק, מינימלי. בעלי הנכסים סרבו (או לא יכלו) להמשיךך לשפץ את הבתים, וכך הם התדרדרו משנה לשנה, כשהדיירים עצמם מבצעים עבודות תיקון מינימליות שאיפשרו להם להמשיך לגור בדמי מפתח היכן שגרו.
בעייה גדולה היא ש-"דמי מפתח" עוברים בירושה מדור לדור, כך שמעט מאד דירות פונו לחלוטין.
אני יודע שמסעדת מוסהדג משלמת לשתי משפחות חס (לחמשת ילדיהם) 150 דולאר לחודש עבור המסעדה וכן הדירה בקומה השנייה שבה גר אדון קומפנייץ בזמנו, ולמשפחות חס אין כל מה לעשות בנידון. למוסהדג שווה לשפץ בעצמו במקום לשלם שכירות חודשית שלדעתי היתה צריכה להיות כמה אלפי דולארים טובים עבור המסעדה והדירה.
אותו סיפור קיים בכל המבנים הסגורים והמטים לינפול לאורך כל שפת הים, ובמומות אחרים בבת גלים. כל בניין עם ספורו. תראו, אף בעל נכס (או יורשיו) לא רוצים להפסיד את הנכס. אז אם הבית מתמוטט ז"א שעדיין גרים בו דיירים המשלמים 50 דולאר לחודש עבור 'דמי המפתח'. בתים פרטיים (כמו חוף התכלת 31, החורבה הצמודה למוסהדג) הם בעייה אחרת. לרוב זה עניין של יותר מדי יורשים שלא מצליחים למצוא מכנה משותף בקשר לעתיד הנכס, והתקווה היא שנכדיהם הצעירים יידעו טוב יותר כיצד להתפשר ולהסתדר.
מה שלא ברור לי הוא מדוע העירייה לא מכריחה אותם לטפל בבניין, או להפסידו.