נעמי ברוט
נשלח: 17 מאי 2008, 14:17
מנחם לס גלגל אלי את הכדור ואני אנסה לספר על נעמי.
אני בטוחה שלא תספיק היריעה ולא 2 אתרים מיתולוגיים כדי לתאר את דמותה ולספר את סיפורה.
נעמי רצתה מאד לכתוב ספר ביאוגרפי על חייה, זה היה לפני 10 שנים, הצעתי לה שתרד אלי לאילת, תשב אצלי ותכתוב את הספר. נעמי השיבה לי : ומה אעשה עם החתולים שצריכים טיפול מיוחד וסירוק יומיומי? לכך לא היה לי פתרון שהרי ביתי הוא חממה לכלבים.... הפסד גדול שלא נכתב ספר כזה.
לנעמי באותה תקופה היו 15-20 חתולים סיאמיים שהיא קנתה אז לפי 10 שנים ב-1500 ש"ח כל חתול.
בכל הבית שרצו החתולים. בכל חדר היו ערמות על ערמות של אוכל לחתולים והמקרר היה ריק.
זה היה בתל-אביב ועכשיו ברשותכם אחזור לבת-גלים.
אני הכרתי את נעמי עקב ידידות ארוכת שנים שהיתה לי עם דני אחיה.
יחד היינו בגן של לובה, בבית ספר בת-גלים, ובצבא שרתנו באותו בסיס.
דני היה הילד/נער/בחור הכי שווה בבת-גלים. יפה-תואר אמיתי. אני עוד זוכרת נשיקה ראשונה על המגדל בגן השעשועים שהפך למגרש הכדורגל המיתולוגי.
נעמי היתה אשה מעניינת ומקורית שהקדימה את זמנה.
יפה תיארו אותה מרקו ואהובה באתר של מלצר.
וזה שכתב שהיה לה לב של זהב.... הוא בטח כתב את זה על אחת השכנות שלה.
נעמי ? לב של זהב ? רק מ-4 מילים כאלה היא בטח מתהפכת בקברה....
נעמי היתה אשה חכמה עם ראש קרימינלי שהשתמשה בחוכמתה רק כדי להזיק לאלה שהיו אצלה על הכוונת. והיו הרבה.
מסיבות הסילבסטר אצלה בבית היו במימון עתון "העולם הזה", פיצלה היה מביא את המשקאות נתן זהבי היה מצלם (אז הוא היה הצלם של העולם הזה) ונעמי את הסקנדלים. כל המי ומי מהבוהמה בישראל התארחו במסיבות האלה, שחקנים ודוגמניות, עורכי דין ואמנים.
המנהג הזה המשיך גם כשנעמי עברה לגור בתל-אביב בשנות ה-70.
הכרתי באמצעותה אנשים שבחיים לא הייתי מכירה אותם בשום דרך אחרת.
הורי וחברי התנגדו לקשר שלי עם נעמי, דבר לא עזר, אני הייתי מרותקת לסיפורים שלה, משתתפת בחגיגות ובמעשים הזדוניים, שהיום אני נזכרת בהם עם חיוך, אבל אז בזמנו זה היה הרוע בהתגלמותו.
לפעמים אני חושבת שאילו הייתי בת יותר ממושמעת הייתי מפסידה הרבה חוויות, והכרויות מעניינות.
לעולם לא הייתי זוכה להכיר את אלן דילון, ג'ימס בראון ורודולף נורייב ז"ל הרקדן האגדי למשל.
ביקרתי את נעמי לפני כ-5 שנים. זו הפעם האחרונה שראיתי אותה. היא נראתה רע מאד. שיער שיבה, חסרת שיניים. זה היה בחורף, היא היתה נעולה בסנדלים תנכיות וגרבי צמר. היא היתה נתמכת סעד. אשה חולה וזקנה .
ממלכת חיי הלילה ומלכת הבוהימה להיכן היא התדרדרה.....
חשבתי בליבי - זה מה שקורה לאנשים שחיים כאילו אין מחר.
היה לי ממש קשה לראות אותה במצב כזה. חזרתי הביתה לאילת בדכאון.
כמה חודשים אחרי כן נעמי אושפזה ביפו במוסד גריאטרי. מכיוון שהיא סבלה מפגיעה מוחית זכרונה החל לתעתע בה, לאט לאט היא איבדה את זיכרונה.
לא ביקרתי אותה ביפו - לא רציתי לזכור אותה במצב כזה.
נעמי נפטרה לפני כשנתיים גלמודה ערירית וחסרת כל.
לדרכה האחרונה ליוו אותה 3 חברים שאספו עוד אנשים כדי ליצור מניין.
לי הודיעו כשבוע לאחר קבורתה.... לא ניתנה לי ההזדמנות להפרד ממנה.... ואולי טוב שכך !!
בגלריה בנוסטלגיה מצאתי לנכון להכניס את כתבתו של נתן זהבי שפורסמה לאחר מותה. הכותרת "מותה של הדיוה" אומרת הכל !!!
אני בטוחה שלא תספיק היריעה ולא 2 אתרים מיתולוגיים כדי לתאר את דמותה ולספר את סיפורה.
נעמי רצתה מאד לכתוב ספר ביאוגרפי על חייה, זה היה לפני 10 שנים, הצעתי לה שתרד אלי לאילת, תשב אצלי ותכתוב את הספר. נעמי השיבה לי : ומה אעשה עם החתולים שצריכים טיפול מיוחד וסירוק יומיומי? לכך לא היה לי פתרון שהרי ביתי הוא חממה לכלבים.... הפסד גדול שלא נכתב ספר כזה.
לנעמי באותה תקופה היו 15-20 חתולים סיאמיים שהיא קנתה אז לפי 10 שנים ב-1500 ש"ח כל חתול.
בכל הבית שרצו החתולים. בכל חדר היו ערמות על ערמות של אוכל לחתולים והמקרר היה ריק.
זה היה בתל-אביב ועכשיו ברשותכם אחזור לבת-גלים.
אני הכרתי את נעמי עקב ידידות ארוכת שנים שהיתה לי עם דני אחיה.
יחד היינו בגן של לובה, בבית ספר בת-גלים, ובצבא שרתנו באותו בסיס.
דני היה הילד/נער/בחור הכי שווה בבת-גלים. יפה-תואר אמיתי. אני עוד זוכרת נשיקה ראשונה על המגדל בגן השעשועים שהפך למגרש הכדורגל המיתולוגי.
נעמי היתה אשה מעניינת ומקורית שהקדימה את זמנה.
יפה תיארו אותה מרקו ואהובה באתר של מלצר.
וזה שכתב שהיה לה לב של זהב.... הוא בטח כתב את זה על אחת השכנות שלה.
נעמי ? לב של זהב ? רק מ-4 מילים כאלה היא בטח מתהפכת בקברה....
נעמי היתה אשה חכמה עם ראש קרימינלי שהשתמשה בחוכמתה רק כדי להזיק לאלה שהיו אצלה על הכוונת. והיו הרבה.
מסיבות הסילבסטר אצלה בבית היו במימון עתון "העולם הזה", פיצלה היה מביא את המשקאות נתן זהבי היה מצלם (אז הוא היה הצלם של העולם הזה) ונעמי את הסקנדלים. כל המי ומי מהבוהמה בישראל התארחו במסיבות האלה, שחקנים ודוגמניות, עורכי דין ואמנים.
המנהג הזה המשיך גם כשנעמי עברה לגור בתל-אביב בשנות ה-70.
הכרתי באמצעותה אנשים שבחיים לא הייתי מכירה אותם בשום דרך אחרת.
הורי וחברי התנגדו לקשר שלי עם נעמי, דבר לא עזר, אני הייתי מרותקת לסיפורים שלה, משתתפת בחגיגות ובמעשים הזדוניים, שהיום אני נזכרת בהם עם חיוך, אבל אז בזמנו זה היה הרוע בהתגלמותו.
לפעמים אני חושבת שאילו הייתי בת יותר ממושמעת הייתי מפסידה הרבה חוויות, והכרויות מעניינות.
לעולם לא הייתי זוכה להכיר את אלן דילון, ג'ימס בראון ורודולף נורייב ז"ל הרקדן האגדי למשל.
ביקרתי את נעמי לפני כ-5 שנים. זו הפעם האחרונה שראיתי אותה. היא נראתה רע מאד. שיער שיבה, חסרת שיניים. זה היה בחורף, היא היתה נעולה בסנדלים תנכיות וגרבי צמר. היא היתה נתמכת סעד. אשה חולה וזקנה .
ממלכת חיי הלילה ומלכת הבוהימה להיכן היא התדרדרה.....
חשבתי בליבי - זה מה שקורה לאנשים שחיים כאילו אין מחר.
היה לי ממש קשה לראות אותה במצב כזה. חזרתי הביתה לאילת בדכאון.
כמה חודשים אחרי כן נעמי אושפזה ביפו במוסד גריאטרי. מכיוון שהיא סבלה מפגיעה מוחית זכרונה החל לתעתע בה, לאט לאט היא איבדה את זיכרונה.
לא ביקרתי אותה ביפו - לא רציתי לזכור אותה במצב כזה.
נעמי נפטרה לפני כשנתיים גלמודה ערירית וחסרת כל.
לדרכה האחרונה ליוו אותה 3 חברים שאספו עוד אנשים כדי ליצור מניין.
לי הודיעו כשבוע לאחר קבורתה.... לא ניתנה לי ההזדמנות להפרד ממנה.... ואולי טוב שכך !!
בגלריה בנוסטלגיה מצאתי לנכון להכניס את כתבתו של נתן זהבי שפורסמה לאחר מותה. הכותרת "מותה של הדיוה" אומרת הכל !!!