מאבק בת גלים - לאן?
נשלח: 25 ינואר 2007, 02:58
לפני בערך 15 שנים יצאתי לטיול בואדי גיבורים. פעולה קטנה בחוגי סיור, אחה"צ של יום שלישי. היו מים בואדי, אבל הם היו מסריחים, והיתושים עקצו אותנו ללא רחמים. שאלנו את המדריכות שלנו, למה לעזאזל הבאתם אותנו לכאן? והמדריכות ענו לנו, שבנחל הזה יש צמחיה מדהימה, תצורות נוף משגעות, אבל הכי חשוב, בגלל איך שהוא נראה היום. בגלל הביוב. בגלל האשפה. בגלל ההזנחה של כל הגופים הציבוריים.
חמש שנים מאוחר יותר מצאתי את עצמי אוסף חומרים כתובים הנוגעים לפרויקט הגרנד קניון - תוכניות, שרטוטים, תרשימים, התנגדויות בועדות שונות ומשונות. עשיתי את כל עבודת המחקר הזו כי היה חשוב לי להבהיר לקבוצה של תלמידים - חברי לכיתת לימודי א"י שאותו ואדי הוזנח בכוונה כדי שתהיה לגיטימציה לבנות עליו קניון. זה היה המאבק הפרטי שלי, המאבק הקטן שלי.
כמובן שמאבק זה לא ממש נשא פירות, ובנו את הגרנד קניון. גם לא היו לי אשליות שאני לבדי אוכל לעצור אותו. עם אישור פרויקט מנהרות הכרמל, הואדי כבר אבוד. רגלי לא דרכה בגרנד קניון במשך 3 שנים מאז שהוקם, ואני ממעט להגיע אליו גם בימים אלו.
למה אני מספר לכם את זה? יש לי חששות כבדים בנוגע למאבק שלנו. אני מלווה את המאבק מאז ההפגנה הראשונה בחוף הסטודנטים, סמוך לבחירות שיהב ניצח בהן. אני עדיין שומר את התמונה האווירית מ"הארץ". אני לא ממובילי המאבק, מגיע כשצריך להפגין נוכחות. אבל ביום שלישי, אני מודה, פישלתי.
כשאני שומע על כל מיני פוליטיקאים ובירוקרטים מחככים ידיהם בהנאה, מחכים לקופון שהם יגזרו מעסקאות שנוצרו מערכים ומקומות שלא ניתן לכמת או להעריך, אני מתרתח. אז למה לא הגעתי ביום שלישי? יש מליון ואחד תירוצים וסיבות - עבודה, לימודים, עייפות כללית. כל זה לא רלוונטי. זו למעשה החולשה הכי גדולה שלנו. למרות האתר, הפורום, ההפגנות והעבודה המשותפת עם תושבי בת גלים והחל"ט, אנחנו עדיין לא מחויבים למטרה. אין לנו את אותו דטרמניזם אינסטרומנטלי שיש לחברה הכלכלית, לעיריית חיפה, לכרישי הנדל"ן, וזאת משום שאנו התנדבנו לעסוק בזה. לא מינו אותנו, לא הפקידו בידינו את חופי בת גלים. בחרנו להגן עליהם, מרצוננו החופשי.
מה הפואנטה? לא אמרתי נואש, בהחלט לא. אני אקשור את עצמי בשלשלאות לטרקטורים לפני שיבנו כאן מרינה. אבל, וזה אבל עצום, צריך כבר עכשיו להתחייב, שנשמור על היושר הפנימי שלנו. שלא נמצא את עצמנו שותים בירה על הדק של המרינה החדשה שהקימו לנו, איפה שפעם היה קזינו. שלא נלך לקנות בגדים בקניון החדש שבנו על האי. שלא ניכנע לכל מיני פיתויים של "חוף הגולשים לתפארת". שלא ניתן לבת גלים להפוך לואדי גיבורים.
חמש שנים מאוחר יותר מצאתי את עצמי אוסף חומרים כתובים הנוגעים לפרויקט הגרנד קניון - תוכניות, שרטוטים, תרשימים, התנגדויות בועדות שונות ומשונות. עשיתי את כל עבודת המחקר הזו כי היה חשוב לי להבהיר לקבוצה של תלמידים - חברי לכיתת לימודי א"י שאותו ואדי הוזנח בכוונה כדי שתהיה לגיטימציה לבנות עליו קניון. זה היה המאבק הפרטי שלי, המאבק הקטן שלי.
כמובן שמאבק זה לא ממש נשא פירות, ובנו את הגרנד קניון. גם לא היו לי אשליות שאני לבדי אוכל לעצור אותו. עם אישור פרויקט מנהרות הכרמל, הואדי כבר אבוד. רגלי לא דרכה בגרנד קניון במשך 3 שנים מאז שהוקם, ואני ממעט להגיע אליו גם בימים אלו.
למה אני מספר לכם את זה? יש לי חששות כבדים בנוגע למאבק שלנו. אני מלווה את המאבק מאז ההפגנה הראשונה בחוף הסטודנטים, סמוך לבחירות שיהב ניצח בהן. אני עדיין שומר את התמונה האווירית מ"הארץ". אני לא ממובילי המאבק, מגיע כשצריך להפגין נוכחות. אבל ביום שלישי, אני מודה, פישלתי.
כשאני שומע על כל מיני פוליטיקאים ובירוקרטים מחככים ידיהם בהנאה, מחכים לקופון שהם יגזרו מעסקאות שנוצרו מערכים ומקומות שלא ניתן לכמת או להעריך, אני מתרתח. אז למה לא הגעתי ביום שלישי? יש מליון ואחד תירוצים וסיבות - עבודה, לימודים, עייפות כללית. כל זה לא רלוונטי. זו למעשה החולשה הכי גדולה שלנו. למרות האתר, הפורום, ההפגנות והעבודה המשותפת עם תושבי בת גלים והחל"ט, אנחנו עדיין לא מחויבים למטרה. אין לנו את אותו דטרמניזם אינסטרומנטלי שיש לחברה הכלכלית, לעיריית חיפה, לכרישי הנדל"ן, וזאת משום שאנו התנדבנו לעסוק בזה. לא מינו אותנו, לא הפקידו בידינו את חופי בת גלים. בחרנו להגן עליהם, מרצוננו החופשי.
מה הפואנטה? לא אמרתי נואש, בהחלט לא. אני אקשור את עצמי בשלשלאות לטרקטורים לפני שיבנו כאן מרינה. אבל, וזה אבל עצום, צריך כבר עכשיו להתחייב, שנשמור על היושר הפנימי שלנו. שלא נמצא את עצמנו שותים בירה על הדק של המרינה החדשה שהקימו לנו, איפה שפעם היה קזינו. שלא נלך לקנות בגדים בקניון החדש שבנו על האי. שלא ניכנע לכל מיני פיתויים של "חוף הגולשים לתפארת". שלא ניתן לבת גלים להפוך לואדי גיבורים.