מסע הסטורם ריידר שלי -- קצת ארוך תכינו קפה
נשלח: 20 פברואר 2012, 11:03
בשבילי התחרות הייתה מין מסע שהתחיל יומיים לפני , הייתי חייב לפרוק הכל על הנייר , לא חשבתי לפרסם בפורום, בסוף נשברתי.
אז הינה לכם, זה מה שעבר עלי. – קצת ארוך, אפשר לדלג לעמוד האחרון
הכל יהיה בסדר – על זה אני חי ובזה אני מאמין תהיה טוב הכל יהיה טוב !~!
יש אנשים שחזקים בתכנון מוקדם: עבודה בשלבים, הפקת לקחים, עבודה ברגוע , וכל השלבים לפי הספר. אז שיהיו לי בראים עם קוראסון ביד.
יש אנשים שהמומחיות שלהם פורצת דווקא שאין זמן והכול בלחץ וחייבים להספיק , ויורד גשם , ונשבר הסרן, וכולם בוכים והכול נראה אבוד , אני מת על הרגעים האלו !!. אני זורח אני צוחק מטירוף אני חי פי שתיים . -------
יום שלישי אמצע יום עבודה מגיע הטלפון הראשון אילן אליהו על הקו – "תתכונן מותק העניינים מתחממים", הבנתי שזה אומר שעוד מעט ולא יהיה זמן, אז המשכתי כרגיל.
לקראת צהרים הגולשים מאילת אמרו ש"כנראה" יבואו, נשמע טוב – "כנראה" זה פתח למלא צרות. .
רביעי בבוקר שין מינוס 48 אחרי שיחה קלה עם ארנון הבנתי שהוא לא מודה אבל זה כבר סגור ליום שישי - הבנתי שאפשר להתחיל בעקשן.
ישר דיברתי עם "פיתה" (ככה קוראים לה – היא אחראית על סידור הרכבים בקיבוץ) שתארגן רכב עם וו גרירה ליומיים , ושיהיה עם חלונות שקופים!!
דברתי עם "בובו" מגידולי שדה ( גולש כבד עם טכניקה שהוא לא מאמין שיש לו) שיארגן לי את העגלה הגדולה לקראת צהריים,
לחצתי על אלברטו ( יש לו 3 גולשים במשפחה – הוא מחויב למטרה) שישריין לי את חדר האירוח הכי גדול שיש, לשבוע לפחות!!
נתתי פקודה ל"נקיטה" ( גולש שנתיים עם ניסיון של 4 ) שיארגן פלסטיק שקוף לאקווריום של השופטים עוד היום !!
וסגרתי עם כולם - הערב שעה 21 נפגשים במסגרייה לתאום עמדות והתחלת עבודה על האקווריום.
והינה תוך שעה הכול הסתבך !!! איזה כיף איזה כיףףףףףף .
1) אין רכב
2) העגלה שקועה בבוץ בשטח
3) יש חדר רק הדוד מים מקולקל והמזגן עובד רק על קירור
4) נקיטה לא מוצא פלסטיק – אולי ייצרו בלילה
טוב היות וכל הקיבוץ מרושת בגולשים בעמדות מפתח, לקח עוד שעה לפתור את בעיית הרכב , בן-טל ( גולש מדהים שלא משקיע בעצמו) לקח טרקטור ע נ קייי והביא את העגלה מהשטח, שמוליק מזגנים הצליח לסדר מזגן אחד, הבנות ממחסן כביסה ארגנו שמיכות חמות ומצעים לאילתיים, מייקל ( גולש ותיק אבל רק כשחם ונעים) הביא שמי טלוויזיות וקומקום חשמלי עם אור כחול של ניאון – להיט . אבנר ( גולש רק שאין אימון כדור מים) הביא כיבודים מהסופר לחדר האירוח.
בצהריים הגיע הודעה מתום האלתי : "אנחנו חושבים לבוא, נגיע בערב זה טוב ? " החזרתי לו סמיילי – "אנחנו מוכנים" .
אחרי כמה דקות בלונדי ( גולש עיקש מהקיבוץ ) הביא את השער שיהפוך לאקווריום לשופטים – היינו בהלם – מסתבר שמישהו הספיק לדרוס אותו ו"אין מצב" שיהיה מוכן לתחרות , שוב האדרנלין מפמפמם , "אין מצב" זה בדיוק המילה שאני חי ממנה.
הקדמתי את כל העובדים לחמש אחה"צ, התקשרתי להורי והודעתי להם שהם מסופחים לאשתי היקרה וכל הנכדים ליומיים, והתחלנו קוצצים את שאריות השער – חותכים מרתכים מכופפים צובעים – כמו הסצנה הזאת מ צוות לעניין שרואים 4 חברה מתנפלים על ערמה של ג'אנק ואחרי 5 דקות יוצא טנק .
אז לנו יצא משהוא אחר ( לא קראנו טוב את ההוראות כנראה).
בסביבות 22 בערב הכול היה מוכן מלבד הפלסטיק , - קיבלתי הודעה מתום " אנחנו נתעכב נגיע ב 23:30 " סבבה , יש זמן לארגן פלסטיק.
בחסות החשכה ירדנו למפעל, מצאנו קו שמייצר בדיוק את הפלסטיק השקוף שאנחנו צרכים לאקווריום. ויותר מזה – מנהל הקו – אדון סלייפר – תנחשו,,,,, בדיוק – גולש וותיק. מבט ימינה מבט שמאלה והופה יש לנו 15 מטר פלסטיק שקוף חם וטרי על הגג של הקלאב קאר ואנחנו דוהרים חזרה למסגריה גדווווווווללללל.
רק הצבע של המסגרת היה טרי והחלטנו לחבר את הפלסטיק בלחץ של יום לפני התחרות – שיהיה מעניין.
23:00 הודעה מתום האלתי "נגיע עוד שעתיים וחצי , זה בסדר או ש ... " נו מה פיצוץ אפשר לנמנם שעה. אין בעיה.
1:30 האלתים בשער הקיבוץ אני מזנק מהספה , חובש כובע ויוצא לפגוש את החבילה הענקית שיושבת על הגג של האוטו שבתוכו 3 דמויות חבושות כובעים כאילו אנחנו בסביר.
הכרות קצרה – אתה זה הוא, הוא זה השני, ותום זה המבוגר האחראי שיושב מאחור. יופי אמרתי לראשים ההמומים , יאללה תחנו פה קרוב תפרקו רק מה שצריך נצא לחדר. בזמן שאני גורר את הרדיאטור שארגנתי במקום מזגן, אני משנן לפניהם את הלו"ז למחר : שבע בבוקר ארוחת בוקר, שבע וחצי מעמיסים לי ולכם קצת ציוד , שמונה בדרך לים , תהיה אחלה רוח, שמש, ויהיה פיצוץ...!! כל מה שאמרתי עבר דרכם כמו עשן סגריה – עשו קצת פרצוף חמוץ , ולא הקשיבו אפילו לחצי ממה שאמרתי.
המתולתל ( מסתבר כירדן) אמר " לאט לאט אחי בו נדרדר לכיוון החדר" .
תזכורת : כל זה היה יום רביעי
יום חמישי 7 בבוקר שין מינוס 26 שעות
אחרי שהערתי את 4 צאצאי שלי הכנתי להם אוכל לבה"ס , ושכנעתי אותם שיתלבשו קצת . טלפון קצר לאילתים, אחרי כמה ניסיונות קיבלתי תשובה : " וואללה השעון לא צלצל עוד לא קמנו " אוקי יש חצי שעה לקפוץ לעבודה.
לבסוף 8 בבוקר אנחנו נגררים לחדר האוכל .
מאותו הרגע הבנתי – צא מהסרט שלך כל ההתנהלות חייבת להתאים לקצב של האילתים כלומר להוריד שני הילוכים . יאללה סבבה .
אחרי ארוחה קלה והרתמות שלנו לקפל את כל השלטים של ההופעה שהתבטלה מהלובי של חדר אוכל.
אנחנו יורדים לכיוון מועדון הגלישה שלנו להתארגן.
שעה !!!! שעה !!! להתארגן, מוריד את הכובע לרוגע האלתי , בזמן שהם מורדים מרכיבים מארגנים תציוד שלהם למסחרית שלנו, אני בוחן את הכימיה בין השלושה - מעניין אותי .
יצאנו לבת גלים ביום שטוף שמש וקצת רוח, בחוף כולם מורכבים כבר עם מפרשים קטנים – רק שאין רוח, אומרים שהיה והרכבנו וחשבנו וכל מיני כאלו , האלתים נכנסים בכל מחיר – "יאללה נסענו 6 שעות אז למה לא? " בשעה שתיים הרוח מתייצבת על ה 20 קשר , גם אני נכנס לאכול קצת ים . אחרי שעה וקצת הרוח נופלת כשאני מול הקזינו מתכבס ועובר למייבש , וחוזר חלילה.
נגמר קטע הגלישה – האלתים זורקים את הציוד אצלי באוטו ( איזה פינוק ) ונוסעים לאכול פלאפל. אני טס לקחת את הילדים שלי לקנות תחפושות לפורים, לא לפני שזיו מזכיר לי שאין עמודים לדגלי התחרות, אין לוח מחיק, אין צופר אוויר,אין שולחן וכסאות לשופטים, אין טושים מחיקים, ושהוא לא יכול להגיע בבוקר מוקדם אז ..... להיט .
לקראת ערב – 21 אנחנו נפגשים במסגרייה לסיים את התקנת הפלסטיק על האקווריום של השופטים, אחרי שעה מגעים האלתים לתת יד –( הייתי חייב לגרום להם לעשות משהו בשביל הרקורד). עושים הפסקה לכמה בירות בפאב הקיבוצי שמעבר לכביש, ועוד כמה בירות, 23:00 משארים את האלתים שישתו על חשבוננו בפאב – לא לפני שסגרנו עם עוזרי הברמן ( גולש מתחיל בגיל מתבגר) שיאבד את דף החיוב שלהם בסוף הערב . - חוזרים להתקין את הגג, ואז מגיע שי ( בן של גולש מיסד מועדון הגלישה בקיבוץ ) מציע לנו קצת ווסקי לנקות את הגרון – אי אפשר לומר לא .
ואז זה קורה : נגב ( גולש בחסד) הביא את הברזנט לגג של האקווריום אבל עם הסתייגות קלה " תראה זורקין הברזנט עטף איזה סוס חולה במחלה מאוד מדבקת, אז שטפתי אותו עם כלור ונראה לי יהיה בסדר" בחייייייתת מה עכשיו? אז התייעצתי עם עצמי דקה וקיבלתי את ההחלטה שעשתה כל ההבדל: יאללה טסים למפעל להביא עוד פלסטיק נרכיב גם על הגג יהיה להיט !!!
מסתבר שלא הבנתי את גודל ההחלטה – כולם שיכורים מנסים לקדוח חורים לברגים בצינור עגול כבר שעתיים, ועכשיו פלסטיק לגג – ושלא יהיו נזילות נו מה זה ?
00:20 סיימנו הכול בהצלחה ( לי זה היה ברור מההתחלה אבל..) גשם מטורף בחוץ חוזרים לפאב גונבים משם שולחן וכיסאות לשופטי התחרות, ומורידים עוד בירה אחרונה – עכשיו בתוך האקווריום – חייבים לנסות אותו בגשם. לא היו בעיות , שחררתי את כולם !!
7 בבוקר אני מוצא עצמי דופק על דלת האלתים יאללה אנשים היום הגדול הגיע , ארוחה קלה ויוצאים,
כן , בחלום .
7:45 מגעים לחדר אוכל ( ארבע צעדים מהחדר שלהם) , קצת טוסטים ויורדים למועדון לארגן ציוד, 8:25 ארנון על הקו: "מה קורה בן אדם אתה מגיע? יש כבר אחלה רוח רוצים להתחיל תדריך ב 9 מה קורה?????" אין בעיה אחי, תוסיף לחץ זה מכניס עניין.
8:45 באים לצאת לדרך ומגלים ש - אין חיבור חשמל לעגלה – מישהו כנראה היה צריך אותו ממש דחוף. למזלנו אייל ( גולש בגמלאות) הוא מרכז ענף רכב – שלפנו אותו מארוחת הבוקר שינבור במגירות ובארונות ויביא לנו מתאם לחשמל לעגלה כי........
9:20 אנחנו בחוף מנסים לשכנע את ינון שיזיז את הרכב שנוכל להכניס את העגלה, קפלן על הקו
" איפה האלתים הם עוד לא פה !! " אופס מה נהיה הם יצאו 15 דקות לפנינו , . בסדר מצאנו אותם בחניה .
"האקווריום" - צילום: אפרת סער
התחרות
איזה יום איזה אנרגיות איזו אווירה מליון דולר !!!
אתה מסתכל על כולם מזהה חלק מהפרצופים, מבולבל בשמות, זורק חיוכים לכל הכיוונים , לא משנה את מי אני מזהה ומי לא, לכולם אבל לכולם יש את אותו הזיק הזה בעיניים את המבט המאושר הזה , זה היום שלנו! המכנה המשותף המדהים הזה שמחבר את כולם זה פשוט מדהים!!!
לראות את ארנון עם בלורית דקה מתפרצת מקדמת הכובע , וחיוך בגובה שני מטר, אורי מתרוצץ עם מלא רשימות ארגון בראש, מתנהלים בין ארגון להתחרות, מחבקים את כולם , תענוג .
את רון עם המיקרופון נותן לי חיבוק מכל הלב ( ואחר כך עוד אחד כי הוא שכח ת'ראשון שנתן לי ) איך הוא מדליק את האווירה , נותן פרשנות עם טעם טוב.
גילי סקיני הגיע עם חרמונית מהמלואים ומלא דפי רשימות ביד , לא סגור אם הוא הולך להיתקע בשיפוט כל היום או שיצליח לקפוץ למים ( קלטתי עליך ).
זיו מנהל את הענייני השיפוט , כולם רציניים רק עם כובעים מוזרים.
עולה במדרגות רואה את קבוצת הגולשים של עכו נהריה , אחרי זה את אלו מהמרכז, ואז רואה שהם בכלל מכרים אחד את השני . ואין לי מונופול עליהם
פתאום מגיע פלקה עם תינוקת על הידיים, מה זה בן אדם מתי הספקת??
הדר ועירית , מימין כרמי משמאל,
יורד במדרגות , עולה מולי חכם , זה עם המבט החודר הזה. לא העברתי איתו יותר מ4 משפטים בחיים שלי אבל מסתכל לו בעניים , מרגיש שמותר לי – נותן לו צביטה בלחי מכל הלב, מקבל חיבוק , בניחוח עמבה .
הינה מוטי סלווין והילדים מה שהוא עושה בגלים – איזה יופי , הינה קפלן מארגן את הנוער המתלהב , איזו עבודת קודש קפלן זה השליחות שלך .
אילן אליהו כמו פצצת אנרגיה מרוכזת במטר שישים וקצת - אריה !!
רני רובין עם חיוך צנוע , שלף שלף שלף עם הגלימה והכובע של קוואטרו . ברור לנו מה הוא מכין לנו להיום. גדי מינץ – אתה מסתכל עליו אתה רואה מבט מנוסה – הוא רואה מעבר למה שהצעירים והמתלהבים בנינו רואים , זה בדיוק הסיפור של הפר הצעיר והפר הבוגר .
קובי מגיח מהצד בקפיצות קלות : –" אח שלי אח שלי ראית את הגלים, נכנסתי מפרש 4 ........."
והינה איזה בלונדי מתהלך פה מסביב , איך הביא לנו את הדאבל הזה ליד החוף שכולם יראו , איזו הופעה , ולא שילמנו בכלל כניסה .
מאחור בפינה אפשר לראות את הסניורים – צביקה וישראלה תפסו להם מקום נוח מול החלון, ישר שלחתי מישהו שיביא להם קפה ועוגה. - ( הוא לא חזר )
המקצים מתחילים, אש באוויר איזה ים איזה תנאים איזה ביצועים , רואה איך סלווין מראה לנו מה עושים עם גלים גדולים, שלף עם קפיצות מרהיבות ביד אחת על קצה הגל, ארנון דופק תקפיצות במהירות שיא שלו, ודופק ת'היתכבסות של החיים. חלק נעלמים פתאום וחוזרים ממקום אחר, חלק חוזרים עם הג'ט סקי המדהים הזה , לדעתי הוא היה סנסציה לא קטנה בתחרות. הקייטים מעופפים כאילו אין מחר, ואז הקטע הזה עם הקפיצה של הצרפתי ............
מסביב מלא מלא אנשים ילדים משפחות כולם באו לחגוג את האירוע , יום שישי מעט מאוד גשם רוח נפלאה לכל אורך הדרך, מה עוד אפשר לבקש ???
ואז
זה
נגמר
קיפול מהיר מחברים את כל הקצוות בחוט ברזל שלא יעוף, וחזרה הביתה.
שישי בערב נפרדים מהאלתים – מעמיסים על האוטו טקס של שעתיים , אני חייב לתת להם פרגון:
במשך כל המסע הזה אני חי איתם ומעביר הרבה שעות בהתבוננות על הכימיה שבניהם ואיך אני בפנים ומה אני לוקח מיזה, תבינו הם חיים את החלום שלהם !!! לשמוע ממקור ראשון איך הם חיים על תרבות ים מגיל 9 , זו החצר האחורית שלהם. איזה משחקי שעמום יש להם עם הגלשנים, איך הם מתמקצעים מהמשחקים האלו. איך הם חולקים את הידע והניסיון שלהם, איך הם ערבים אחד לשני , תענוג . אני מוריד ת'כובע .
ירדן – מקצוען במלוא מובן המילה !!!, הוא מדבר איתך על דקויות בגלישה , הוא חי את זה , יש לו את התנועות בהליכה שמסגירות את הקלילות של הפריסטייל. נראה מעופף אבל ברגע האמת – מספק ת'סחורה – ההוא שתמיד זוכר שצריך מפתח לרכב לפני שהולכים להעמיס.
אדם – השקט שבחבורה, יותר בטלפון , אוזניות ומוזיקה ברצף. יותר על הקרקע – הנהג של הצוות ( על הרכב של אימא כמובן) , רק סיים צבא אחרת לדעתי כבר היה גולש בחו"ל .
תום הצעיר שבניהם !! אבל מפקד על ה GPS . יותר על הפרוטכניקה – לאן נוסעים מה מביאים, איך מתברברים 10 מטר מיוטבטה , מעדכן אותי מה קורה בדרך, גולש בתחילת דרכו , דפק פרונטים וטייבלים במקצה שלו כאילו אין מחר. עוד נשמע ממנו הרבה, תותח .
פרולוג
יש לא מעט תחרויות גלישה בעולם, יש גם כמה בארץ. היה יכול לבוא ספונסר לשים מאה אלף שח' לשכור שופטים ומארגנים מקמים וחנויות ובלה בלה בלה, ולעשות תחרות מהגו'רנלים .
אבל התחרות הזאת יש בה כל כך הרבה נשמה, כל כך הרבה חיבור בין כל האנשים שבאים , אלו ששופטים, שמקריינים, שבונים, שמארגנים , שמתחרים , אלו שבאים בכדי שנראה אותם עם בגדים . זה משהוא שאנחנו יוצרים בידיים שלנו ביחד, בשיתוף , ובלי האחים דגן זה פשוט לא היה קורה !!!
זה מליון דולר.
תודה, תודה לכולם , היה טוב , היה פשוט טוב !!
אז הינה לכם, זה מה שעבר עלי. – קצת ארוך, אפשר לדלג לעמוד האחרון
הכל יהיה בסדר – על זה אני חי ובזה אני מאמין תהיה טוב הכל יהיה טוב !~!
יש אנשים שחזקים בתכנון מוקדם: עבודה בשלבים, הפקת לקחים, עבודה ברגוע , וכל השלבים לפי הספר. אז שיהיו לי בראים עם קוראסון ביד.
יש אנשים שהמומחיות שלהם פורצת דווקא שאין זמן והכול בלחץ וחייבים להספיק , ויורד גשם , ונשבר הסרן, וכולם בוכים והכול נראה אבוד , אני מת על הרגעים האלו !!. אני זורח אני צוחק מטירוף אני חי פי שתיים . -------
יום שלישי אמצע יום עבודה מגיע הטלפון הראשון אילן אליהו על הקו – "תתכונן מותק העניינים מתחממים", הבנתי שזה אומר שעוד מעט ולא יהיה זמן, אז המשכתי כרגיל.
לקראת צהרים הגולשים מאילת אמרו ש"כנראה" יבואו, נשמע טוב – "כנראה" זה פתח למלא צרות. .
רביעי בבוקר שין מינוס 48 אחרי שיחה קלה עם ארנון הבנתי שהוא לא מודה אבל זה כבר סגור ליום שישי - הבנתי שאפשר להתחיל בעקשן.
ישר דיברתי עם "פיתה" (ככה קוראים לה – היא אחראית על סידור הרכבים בקיבוץ) שתארגן רכב עם וו גרירה ליומיים , ושיהיה עם חלונות שקופים!!
דברתי עם "בובו" מגידולי שדה ( גולש כבד עם טכניקה שהוא לא מאמין שיש לו) שיארגן לי את העגלה הגדולה לקראת צהריים,
לחצתי על אלברטו ( יש לו 3 גולשים במשפחה – הוא מחויב למטרה) שישריין לי את חדר האירוח הכי גדול שיש, לשבוע לפחות!!
נתתי פקודה ל"נקיטה" ( גולש שנתיים עם ניסיון של 4 ) שיארגן פלסטיק שקוף לאקווריום של השופטים עוד היום !!
וסגרתי עם כולם - הערב שעה 21 נפגשים במסגרייה לתאום עמדות והתחלת עבודה על האקווריום.
והינה תוך שעה הכול הסתבך !!! איזה כיף איזה כיףףףףףף .
1) אין רכב
2) העגלה שקועה בבוץ בשטח
3) יש חדר רק הדוד מים מקולקל והמזגן עובד רק על קירור
4) נקיטה לא מוצא פלסטיק – אולי ייצרו בלילה
טוב היות וכל הקיבוץ מרושת בגולשים בעמדות מפתח, לקח עוד שעה לפתור את בעיית הרכב , בן-טל ( גולש מדהים שלא משקיע בעצמו) לקח טרקטור ע נ קייי והביא את העגלה מהשטח, שמוליק מזגנים הצליח לסדר מזגן אחד, הבנות ממחסן כביסה ארגנו שמיכות חמות ומצעים לאילתיים, מייקל ( גולש ותיק אבל רק כשחם ונעים) הביא שמי טלוויזיות וקומקום חשמלי עם אור כחול של ניאון – להיט . אבנר ( גולש רק שאין אימון כדור מים) הביא כיבודים מהסופר לחדר האירוח.
בצהריים הגיע הודעה מתום האלתי : "אנחנו חושבים לבוא, נגיע בערב זה טוב ? " החזרתי לו סמיילי – "אנחנו מוכנים" .
אחרי כמה דקות בלונדי ( גולש עיקש מהקיבוץ ) הביא את השער שיהפוך לאקווריום לשופטים – היינו בהלם – מסתבר שמישהו הספיק לדרוס אותו ו"אין מצב" שיהיה מוכן לתחרות , שוב האדרנלין מפמפמם , "אין מצב" זה בדיוק המילה שאני חי ממנה.
הקדמתי את כל העובדים לחמש אחה"צ, התקשרתי להורי והודעתי להם שהם מסופחים לאשתי היקרה וכל הנכדים ליומיים, והתחלנו קוצצים את שאריות השער – חותכים מרתכים מכופפים צובעים – כמו הסצנה הזאת מ צוות לעניין שרואים 4 חברה מתנפלים על ערמה של ג'אנק ואחרי 5 דקות יוצא טנק .
אז לנו יצא משהוא אחר ( לא קראנו טוב את ההוראות כנראה).
בסביבות 22 בערב הכול היה מוכן מלבד הפלסטיק , - קיבלתי הודעה מתום " אנחנו נתעכב נגיע ב 23:30 " סבבה , יש זמן לארגן פלסטיק.
בחסות החשכה ירדנו למפעל, מצאנו קו שמייצר בדיוק את הפלסטיק השקוף שאנחנו צרכים לאקווריום. ויותר מזה – מנהל הקו – אדון סלייפר – תנחשו,,,,, בדיוק – גולש וותיק. מבט ימינה מבט שמאלה והופה יש לנו 15 מטר פלסטיק שקוף חם וטרי על הגג של הקלאב קאר ואנחנו דוהרים חזרה למסגריה גדווווווווללללל.
רק הצבע של המסגרת היה טרי והחלטנו לחבר את הפלסטיק בלחץ של יום לפני התחרות – שיהיה מעניין.
23:00 הודעה מתום האלתי "נגיע עוד שעתיים וחצי , זה בסדר או ש ... " נו מה פיצוץ אפשר לנמנם שעה. אין בעיה.
1:30 האלתים בשער הקיבוץ אני מזנק מהספה , חובש כובע ויוצא לפגוש את החבילה הענקית שיושבת על הגג של האוטו שבתוכו 3 דמויות חבושות כובעים כאילו אנחנו בסביר.
הכרות קצרה – אתה זה הוא, הוא זה השני, ותום זה המבוגר האחראי שיושב מאחור. יופי אמרתי לראשים ההמומים , יאללה תחנו פה קרוב תפרקו רק מה שצריך נצא לחדר. בזמן שאני גורר את הרדיאטור שארגנתי במקום מזגן, אני משנן לפניהם את הלו"ז למחר : שבע בבוקר ארוחת בוקר, שבע וחצי מעמיסים לי ולכם קצת ציוד , שמונה בדרך לים , תהיה אחלה רוח, שמש, ויהיה פיצוץ...!! כל מה שאמרתי עבר דרכם כמו עשן סגריה – עשו קצת פרצוף חמוץ , ולא הקשיבו אפילו לחצי ממה שאמרתי.
המתולתל ( מסתבר כירדן) אמר " לאט לאט אחי בו נדרדר לכיוון החדר" .
תזכורת : כל זה היה יום רביעי
יום חמישי 7 בבוקר שין מינוס 26 שעות
אחרי שהערתי את 4 צאצאי שלי הכנתי להם אוכל לבה"ס , ושכנעתי אותם שיתלבשו קצת . טלפון קצר לאילתים, אחרי כמה ניסיונות קיבלתי תשובה : " וואללה השעון לא צלצל עוד לא קמנו " אוקי יש חצי שעה לקפוץ לעבודה.
לבסוף 8 בבוקר אנחנו נגררים לחדר האוכל .
מאותו הרגע הבנתי – צא מהסרט שלך כל ההתנהלות חייבת להתאים לקצב של האילתים כלומר להוריד שני הילוכים . יאללה סבבה .
אחרי ארוחה קלה והרתמות שלנו לקפל את כל השלטים של ההופעה שהתבטלה מהלובי של חדר אוכל.
אנחנו יורדים לכיוון מועדון הגלישה שלנו להתארגן.
שעה !!!! שעה !!! להתארגן, מוריד את הכובע לרוגע האלתי , בזמן שהם מורדים מרכיבים מארגנים תציוד שלהם למסחרית שלנו, אני בוחן את הכימיה בין השלושה - מעניין אותי .
יצאנו לבת גלים ביום שטוף שמש וקצת רוח, בחוף כולם מורכבים כבר עם מפרשים קטנים – רק שאין רוח, אומרים שהיה והרכבנו וחשבנו וכל מיני כאלו , האלתים נכנסים בכל מחיר – "יאללה נסענו 6 שעות אז למה לא? " בשעה שתיים הרוח מתייצבת על ה 20 קשר , גם אני נכנס לאכול קצת ים . אחרי שעה וקצת הרוח נופלת כשאני מול הקזינו מתכבס ועובר למייבש , וחוזר חלילה.
נגמר קטע הגלישה – האלתים זורקים את הציוד אצלי באוטו ( איזה פינוק ) ונוסעים לאכול פלאפל. אני טס לקחת את הילדים שלי לקנות תחפושות לפורים, לא לפני שזיו מזכיר לי שאין עמודים לדגלי התחרות, אין לוח מחיק, אין צופר אוויר,אין שולחן וכסאות לשופטים, אין טושים מחיקים, ושהוא לא יכול להגיע בבוקר מוקדם אז ..... להיט .
לקראת ערב – 21 אנחנו נפגשים במסגרייה לסיים את התקנת הפלסטיק על האקווריום של השופטים, אחרי שעה מגעים האלתים לתת יד –( הייתי חייב לגרום להם לעשות משהו בשביל הרקורד). עושים הפסקה לכמה בירות בפאב הקיבוצי שמעבר לכביש, ועוד כמה בירות, 23:00 משארים את האלתים שישתו על חשבוננו בפאב – לא לפני שסגרנו עם עוזרי הברמן ( גולש מתחיל בגיל מתבגר) שיאבד את דף החיוב שלהם בסוף הערב . - חוזרים להתקין את הגג, ואז מגיע שי ( בן של גולש מיסד מועדון הגלישה בקיבוץ ) מציע לנו קצת ווסקי לנקות את הגרון – אי אפשר לומר לא .
ואז זה קורה : נגב ( גולש בחסד) הביא את הברזנט לגג של האקווריום אבל עם הסתייגות קלה " תראה זורקין הברזנט עטף איזה סוס חולה במחלה מאוד מדבקת, אז שטפתי אותו עם כלור ונראה לי יהיה בסדר" בחייייייתת מה עכשיו? אז התייעצתי עם עצמי דקה וקיבלתי את ההחלטה שעשתה כל ההבדל: יאללה טסים למפעל להביא עוד פלסטיק נרכיב גם על הגג יהיה להיט !!!
מסתבר שלא הבנתי את גודל ההחלטה – כולם שיכורים מנסים לקדוח חורים לברגים בצינור עגול כבר שעתיים, ועכשיו פלסטיק לגג – ושלא יהיו נזילות נו מה זה ?
00:20 סיימנו הכול בהצלחה ( לי זה היה ברור מההתחלה אבל..) גשם מטורף בחוץ חוזרים לפאב גונבים משם שולחן וכיסאות לשופטי התחרות, ומורידים עוד בירה אחרונה – עכשיו בתוך האקווריום – חייבים לנסות אותו בגשם. לא היו בעיות , שחררתי את כולם !!
7 בבוקר אני מוצא עצמי דופק על דלת האלתים יאללה אנשים היום הגדול הגיע , ארוחה קלה ויוצאים,
כן , בחלום .
7:45 מגעים לחדר אוכל ( ארבע צעדים מהחדר שלהם) , קצת טוסטים ויורדים למועדון לארגן ציוד, 8:25 ארנון על הקו: "מה קורה בן אדם אתה מגיע? יש כבר אחלה רוח רוצים להתחיל תדריך ב 9 מה קורה?????" אין בעיה אחי, תוסיף לחץ זה מכניס עניין.
8:45 באים לצאת לדרך ומגלים ש - אין חיבור חשמל לעגלה – מישהו כנראה היה צריך אותו ממש דחוף. למזלנו אייל ( גולש בגמלאות) הוא מרכז ענף רכב – שלפנו אותו מארוחת הבוקר שינבור במגירות ובארונות ויביא לנו מתאם לחשמל לעגלה כי........
9:20 אנחנו בחוף מנסים לשכנע את ינון שיזיז את הרכב שנוכל להכניס את העגלה, קפלן על הקו
" איפה האלתים הם עוד לא פה !! " אופס מה נהיה הם יצאו 15 דקות לפנינו , . בסדר מצאנו אותם בחניה .
- aqw.jpg (78.61 KiB) נצפה 2958 פעמים
התחרות
איזה יום איזה אנרגיות איזו אווירה מליון דולר !!!
אתה מסתכל על כולם מזהה חלק מהפרצופים, מבולבל בשמות, זורק חיוכים לכל הכיוונים , לא משנה את מי אני מזהה ומי לא, לכולם אבל לכולם יש את אותו הזיק הזה בעיניים את המבט המאושר הזה , זה היום שלנו! המכנה המשותף המדהים הזה שמחבר את כולם זה פשוט מדהים!!!
לראות את ארנון עם בלורית דקה מתפרצת מקדמת הכובע , וחיוך בגובה שני מטר, אורי מתרוצץ עם מלא רשימות ארגון בראש, מתנהלים בין ארגון להתחרות, מחבקים את כולם , תענוג .
את רון עם המיקרופון נותן לי חיבוק מכל הלב ( ואחר כך עוד אחד כי הוא שכח ת'ראשון שנתן לי ) איך הוא מדליק את האווירה , נותן פרשנות עם טעם טוב.
גילי סקיני הגיע עם חרמונית מהמלואים ומלא דפי רשימות ביד , לא סגור אם הוא הולך להיתקע בשיפוט כל היום או שיצליח לקפוץ למים ( קלטתי עליך ).
זיו מנהל את הענייני השיפוט , כולם רציניים רק עם כובעים מוזרים.
עולה במדרגות רואה את קבוצת הגולשים של עכו נהריה , אחרי זה את אלו מהמרכז, ואז רואה שהם בכלל מכרים אחד את השני . ואין לי מונופול עליהם
פתאום מגיע פלקה עם תינוקת על הידיים, מה זה בן אדם מתי הספקת??
הדר ועירית , מימין כרמי משמאל,
יורד במדרגות , עולה מולי חכם , זה עם המבט החודר הזה. לא העברתי איתו יותר מ4 משפטים בחיים שלי אבל מסתכל לו בעניים , מרגיש שמותר לי – נותן לו צביטה בלחי מכל הלב, מקבל חיבוק , בניחוח עמבה .
הינה מוטי סלווין והילדים מה שהוא עושה בגלים – איזה יופי , הינה קפלן מארגן את הנוער המתלהב , איזו עבודת קודש קפלן זה השליחות שלך .
אילן אליהו כמו פצצת אנרגיה מרוכזת במטר שישים וקצת - אריה !!
רני רובין עם חיוך צנוע , שלף שלף שלף עם הגלימה והכובע של קוואטרו . ברור לנו מה הוא מכין לנו להיום. גדי מינץ – אתה מסתכל עליו אתה רואה מבט מנוסה – הוא רואה מעבר למה שהצעירים והמתלהבים בנינו רואים , זה בדיוק הסיפור של הפר הצעיר והפר הבוגר .
קובי מגיח מהצד בקפיצות קלות : –" אח שלי אח שלי ראית את הגלים, נכנסתי מפרש 4 ........."
והינה איזה בלונדי מתהלך פה מסביב , איך הביא לנו את הדאבל הזה ליד החוף שכולם יראו , איזו הופעה , ולא שילמנו בכלל כניסה .
מאחור בפינה אפשר לראות את הסניורים – צביקה וישראלה תפסו להם מקום נוח מול החלון, ישר שלחתי מישהו שיביא להם קפה ועוגה. - ( הוא לא חזר )
המקצים מתחילים, אש באוויר איזה ים איזה תנאים איזה ביצועים , רואה איך סלווין מראה לנו מה עושים עם גלים גדולים, שלף עם קפיצות מרהיבות ביד אחת על קצה הגל, ארנון דופק תקפיצות במהירות שיא שלו, ודופק ת'היתכבסות של החיים. חלק נעלמים פתאום וחוזרים ממקום אחר, חלק חוזרים עם הג'ט סקי המדהים הזה , לדעתי הוא היה סנסציה לא קטנה בתחרות. הקייטים מעופפים כאילו אין מחר, ואז הקטע הזה עם הקפיצה של הצרפתי ............
מסביב מלא מלא אנשים ילדים משפחות כולם באו לחגוג את האירוע , יום שישי מעט מאוד גשם רוח נפלאה לכל אורך הדרך, מה עוד אפשר לבקש ???
ואז
זה
נגמר
קיפול מהיר מחברים את כל הקצוות בחוט ברזל שלא יעוף, וחזרה הביתה.
שישי בערב נפרדים מהאלתים – מעמיסים על האוטו טקס של שעתיים , אני חייב לתת להם פרגון:
במשך כל המסע הזה אני חי איתם ומעביר הרבה שעות בהתבוננות על הכימיה שבניהם ואיך אני בפנים ומה אני לוקח מיזה, תבינו הם חיים את החלום שלהם !!! לשמוע ממקור ראשון איך הם חיים על תרבות ים מגיל 9 , זו החצר האחורית שלהם. איזה משחקי שעמום יש להם עם הגלשנים, איך הם מתמקצעים מהמשחקים האלו. איך הם חולקים את הידע והניסיון שלהם, איך הם ערבים אחד לשני , תענוג . אני מוריד ת'כובע .
ירדן – מקצוען במלוא מובן המילה !!!, הוא מדבר איתך על דקויות בגלישה , הוא חי את זה , יש לו את התנועות בהליכה שמסגירות את הקלילות של הפריסטייל. נראה מעופף אבל ברגע האמת – מספק ת'סחורה – ההוא שתמיד זוכר שצריך מפתח לרכב לפני שהולכים להעמיס.
אדם – השקט שבחבורה, יותר בטלפון , אוזניות ומוזיקה ברצף. יותר על הקרקע – הנהג של הצוות ( על הרכב של אימא כמובן) , רק סיים צבא אחרת לדעתי כבר היה גולש בחו"ל .
תום הצעיר שבניהם !! אבל מפקד על ה GPS . יותר על הפרוטכניקה – לאן נוסעים מה מביאים, איך מתברברים 10 מטר מיוטבטה , מעדכן אותי מה קורה בדרך, גולש בתחילת דרכו , דפק פרונטים וטייבלים במקצה שלו כאילו אין מחר. עוד נשמע ממנו הרבה, תותח .
פרולוג
יש לא מעט תחרויות גלישה בעולם, יש גם כמה בארץ. היה יכול לבוא ספונסר לשים מאה אלף שח' לשכור שופטים ומארגנים מקמים וחנויות ובלה בלה בלה, ולעשות תחרות מהגו'רנלים .
אבל התחרות הזאת יש בה כל כך הרבה נשמה, כל כך הרבה חיבור בין כל האנשים שבאים , אלו ששופטים, שמקריינים, שבונים, שמארגנים , שמתחרים , אלו שבאים בכדי שנראה אותם עם בגדים . זה משהוא שאנחנו יוצרים בידיים שלנו ביחד, בשיתוף , ובלי האחים דגן זה פשוט לא היה קורה !!!
זה מליון דולר.
תודה, תודה לכולם , היה טוב , היה פשוט טוב !!
