נולדתי וגדלתי בחיפה על הכרמל. מחלון הבית של הורי רואים את הים. יום יום הייתי מביט בכחול הזוהר הזה מהחלון, נאנח, ובמקום לרוץ לים הייתי שם את הילקוט על הגב והולך לבית ספר. את בית ספר לא ממש אהבתי. הייתי ילד פעיל, מלא מרץ וכמו שקורה לבנים רבים בגיל הזה, המסגרת הלימודית המונוטונית שיעממה אותי ולא הצליחה לאתגר את הרוח הילדותית והחופשית שלי.
בגיל 12 אמרתי לאימא שאני רוצה לגלוש, דודה אחת התנדבה להביא לי גלשן לבר מצווה והעתיד נראה מבטיח.
אבל אימא לא הסכימה, לא זוכר למה. חלומות הגלישה נדחו בכמה שנים טובות, ולבר מצווה קיבלתי מהדורה חדשה ונוצצת של אנציקלופדיה בריטניקה.
הצלחתי לסיים את בית ספר (בלי להציץ באנציקלופדיה החדשה אפילו פעם אחת) ורק אחרי הצבא הגעתי באמת לים. התחלתי לגלוש בגלשן רוח והתאהבתי. האינטואיציה שלי לגבי החיבור שלי לתחום הזה הייתה נכונה. הייתי מוקף כל כולי במים ושמיים והרגשתי התרוממות רוח, כזו שמרגישים כשמצליחים באמת להתחבר לטבע. כאן כושר הריכוז שלי עבד במלואו, הסבלנות שלא הייתה לי לשיעורי הבית, התגלתה במאמצים הבלתי פוסקים לעבור עוד גל, לרכוש עוד מיומנות. הגוף שלי התחזק, הביטחון שלי עלה, והרגשתי איך אימוני הגלישה שלי מחלחלים לכל תחום אחר בחיים.
עברתי לגלשן גלים והתחושות רק התעצמו. אהבתי את הפשטות הזו שבה רק לוקחים גלשן, נכנסים למים ומיד - הקסם מתחיל.
התחלתי לעבוד עם ילדים. גיליתי שטוב לי איתם ולהם טוב איתי. קל לעבוד עם ילדים כשהאווירה מסביב היא ים, חופש, ואויר טוב. אבל אל תטעו, הגלישה דורשת מהם הרבה: הרבה ריכוז, הרבה סבלנות, הרבה אורך רוח. הם צריכים להיות ממוקדים, לקבל החלטות בזמן אמת, להתבונן בסביבה ולהגיב אליה. זה לא תמיד פשוט, אבל למדתי שכשעובדים עם ילדים על משהו שהם אוהבים ההשפעה עליהם היא עצומה. מאימון לאימון הריכוז משתפר, הסבלנות צומחת והסיבולת גדלה ומתבססת. כל מה שאני למדתי עם עצמי צעד אחר צעד, אני מנסה להעביר להם היום, ורואה איך הביטחון שלהם בים, יחד עם הביטחון שלהם בעצמם, משתפר מאימון לאימון.
השנה בקייטנות הגלישה שאני מארגן אנחנו נותנים גלשן חינם לכל משתתף. פתאום אני חושב שזה קשור אולי לאותו גלשן שהיה אמור להיות שלי בגיל 13 ולא הגיע. אבל יש דבר יותר חשוב מזה בעיני. לחבר ילדים למים, לטבע, לגוף זה משהו בעל ערך לכל החיים הלאה. אם לא תעשו את זה השנה, לא נורא אפשר בשנה הבאה, אם לא תעשו את זה בבית הספר שלי, תעשו במקום אחר. אבל, באמת, תשמעו לי, תנו להם את הצ'אנס הזה.
תשע שנים אחרי בר המצווה שלי הגיע תורו של אחי הקטן. מה הוא ביקש? גלשן. הפעם אימא הסכימה וזה מזל גדול, כי אחי, ארנון דגן, הוא היום אחד הגולשים הטובים בעולם.
אז שיהיה קיץ נפלא לכולכם,
שלכם,
נב
עדיין ניתן להירשם לקייטנות נותרו מקומות למחזור אוגוסט
אורי דגן 0525563566
https://www.facebook.com/waveenergysurf?ref=tn_tnmn" onclick="window.open(this.href);return false;
http://wave-energy.co.il/" onclick="window.open(this.href);return false;
טוהר דגן - בן שנתיים וכבר גולש גלים
- tohardagan.jpg (178.84 KiB) נצפה 1092 פעמים
