זה הסיפור:
אתמול, שבת, אסא מתקשר אליי ו"מתעניין"
אמרתי לו: "קר, רוח חלשה, גאסטים מטורפים, לא יודע איזה קייט להרכיב ברוח של 12 - 30"
בקיצור ים של תירוצים כדי לא לשים חליפה שעוד רטובה מיום שישי של הסטורם ריידר.
אבל אסא לחץ: "רוח מצויינת, אני רואה את הים, אצלי 20 מעלות צלסיוס..." אתם יודעים... כל הסיפורים שגולש מספר כדי למצוא פרטנר לסשן הזוי... אז ויתרתי על התנור והגעתי לבת גלים.
קור אימים. יצאתי להניף עם גל דרעי קייט למישהו וקפאתי מקור עם 3 שכבות בגדים.
היו כמה גולשי רוח ששוטטו בלגונה ואף אחד לא יצא החוצה.
מסביב ללגונה חומה "בלתי עבירה" בצבע לבן בוהק ובגובה של 3 מטר (הנמוכים) ומפלצות ענקיות בעומק.
הרוח בזוית צפ מערבית מגעילה. הגאלס הולך מהמועדון למצוף של הקזינו.
אסא נכנס ראשון וחצה בגבורה את חומת הגלים. גל דרעי ואני יושבים באוטו, פותחים בקושי קצת חלון מסתכלים על אסא מדלג "ליפים" בגובה מטורף בעומק ואומרים "זה לא יכול להיות, הבנאדם תותח על..." (ואסא באמת תותח).
אז גם גל דרעי התחיל ללחוץ, אתם יודעים... הבנאדם עם חליפה 2 מ"מ וחם לו... ואני בלחץ חברתי (חברתי בלבד... חלש אופי, אתם יודעים) נכנסתי עם קייט 7מ"ר למה שנראה ים בלתי אפשרי מחוץ ללגונה של המועדון.
טמפרטורת האויר - 9 מעלות, אבל במים חמים ונעים.
סיבוב אחד בלגונה וניסיתי את מזלי לחצות את קיר הקצף וראה זה פלא - צ'אנלים מפנקים פה ושם מאפשרים את המעבר הזה במאמץ סביר של דילוג על שבירות קטנות של 200 ס"מ (בצ'אנל).
מעבר הגלים קשה, אבל אפשרי. היו כמה גלים ממש "נושכים ביציאה" מעל חלקם פשוט קפצתי. לא מצאתי פתרון יותר אינטיליגנטי לעבור את קיר הקצף.
בחוץ הרים, פשוט הרים. לייד המצוף של הקזינו מסתכלים לכיוון העומק והשבירות בכלל נמצאו 300 מטר צפ מערבית למצוף.
הבעיה היתה שהשבירות כאילו בכל מקום, אין כמעט מקום לנוח בלי שבירות ואין כמעט מרווח טעות לנפילה במהפכים.
הגלים מהירים כמו טיל. ברוח הזאת אין מצב להפיל אף לדרופים הגדולים, כי בזוית האון שור הזאת הקייט מייד נופל למים וזה יכול להסתיים רע רע מאד, אם אתה נזרק על חוטים בגל כזה עצמתי, זה הסוף שלך. זה לא רק הגובה האדיר של הגלים, זה האון שור הדפוק שעושה את הסשן הזה לכל כך מסוכן... הרבה יותר מסוכן מה-45 קשרים שאכלנו אתמול ביום שישי...
הגלים נפתחו עם פלאטות של 100 מטרים בין גל לגל. זה עשה את ההתארגנות יותר נוחה לפני שמגיעה מפלצת, אבל בכל שנייה העיניים מתרוצצות ומחפשות שבירה שעולה מימין ומשמאל. אין שם רגע לנוח.
פתאום נפתחים דרופים אדירים שטסים לכיוון הקזינו, אני זורק אותם בחידוד וממשיך מערבה לחפש גל שתואם את רמתי הנמוכה.
ואז הגיע גולש רוח אחד אמיץ - אילן אליהו - חוצה את הגלים כמו ארנבת. ריספקט אדיר. הבנאדם התחנך באוסטרליה
לרגע חשבתי להוציא מהכיס את המצלמה, אבל ירדתי מהרעיון מהר מאד. קודם כל אין בכלל אופציה לצלם תמונה שתעביר את מה שהיה שם. אולי עדיף בכלל שיום כזה יישאר רק בזיכרון... חוצמזה כל שנייה צריך לתת כבוד לים הזה. אסור לאבד ריכוז.
בסוף היום נכנסה פצצה של 30 קשרים צפ מע. שזה נתן אופציה להתחיל ולהפיל אף לתוף הדרופים הקטנים יותר (מקסימום 3 מטרים, לא יותר).
התיישבתי חזק על גל מסודר והתחלתי לרדת את הדרופ. משמאל התחילה לעלות פינה מטורפת. ואז זה התחיל הקול הפנימי הזה: "שבור שמאלה, אתה מפגר, שבור שמאלה, תברח, יש פאואר בקייט, יש גסאט, זה עכשיו או לעולם לא..." תפסתי אומץ ותקפתי בקייט לופ קיר עצבני שעלה ויצר צינור חצי מטר מעל הראש שלי... פול פאואר עד הליפ + אוף דה ליפ בשכיבה ובוםםםםםםם נעלמתי עם הדרופ בתוך הר של קצף אבל הקייט משך למעלה אז הבנתי פחות או יותר איפה הצד של הלמעלה ואיפה הים... יצאתי מזה על הרגליים... יששששש.
אין ספק, זה הגל הכי מטורף שלי עד היום. בשביל זה הכול היה שווה.
כמו שאני יוצא מהגל אני רואה מולי את אילן וצורח לו בטירוף: "ראית את זה ?"
אילן ראה את הקטע של הליפ. אילן, תגיד להם
גל אחר שירדתי בדרופ מטורף פשוט השיג אותי וטחן אותי בהתכבסות ענקית. יצאתי ממנה בטיסה על הגחון כשהקייט מושך לכיוון החוף והגלשן תופס ליידי את הגל במקצוענות רבה ובלעדיי
(יש יתרונות לאון שור). בסוף גיליתי שנתלשה לי נעל. מוטי מצא אותה צפה בלגונה (תודה מוטי).זה היה היום הכי מסוכן שגלשתי בו. כל מקדמי הבטיחות קרסו. היו שם צלמים. מעניין מה הם תפסו מכל הסיבוב הזה.
כשחזרתי הביתה, קפוא ויחף, הבית היה חם ובני המשפחה שיחקו במשחקי קופסא.
שאלתי את נגה (והתכוונתי לזה): "תגידי, יכול להיות שמשהו לא בסדר איתי?"
מה אתם חושבים שהיא ענתה?
ירון
)
