כבוד לאלה התורמים מזמנם ומרצם למען הקהילה ומטפסים על גגות לאתר ולתקן תקלות.
סערות זה חלק מחיינו ומה לעשות שלפעמים יש נזקים ???
ביתו של המד רוח גם הוא לא משהו שמובן מאליו זו עיסקה עם המון רצון טוב של איש יקר, סמי חדד שכן טוב ,אוהב את הים ואותנו הגולשים.
תודה לגולן כרמי והדר שעושים הכל כדי שהמד רוח יחזור לשרת אותנו.
אקי....תכתוב בבקשה כמייטב המסורת:
לדוג':
אני זוכר כילד בבת גלים את הכבוד לאלה התורמים מזמנם ומרצם למען הקהילה ומטפסים על גגות השכונה בה גדלתי לאתר ולתקן תקלות שכילד בבת גלים היתי חווה.
סערות זה חלק מחיינו,ובעודי מטפס על תילי האבנים בבת גלים שכונתי, הייתי מבין שאין מה לעשות,לפעמים יש נזקים גם בבת גלים שבה נולדתי.
ביתו של המד רוח (מוצב לא רחוק מאיפה שאיבדתי את בתולי כשהייתי מדריך בתנועת הנוער בבת גלים) הוא לא משהו שמובן מאליו. זו עיסקה עם המון רצון טוב של איש יקר שאני מכיר מהשכונה, סמי חדד שכן טוב ,אוהב את הים ואותנו הגולשים,במיוחד אותי,כי אני גדלתי בבת גלים היתה לנו אותה ההפטרה בבר מצוה בבית הכנסת בבת גלים.
תודה לגולן כרמי והדר שעושים הכל כדי שהמד רוח בשכונה שלי יחזור לשרת אותנו.
ושאני אדע כמה רוח יש בבת גלים ששם גדלתי,חונכתי וגרתי.
סלטה קצת מאוחר לי אבל מה לא עושים בשביל חברים צינים אומני פרודיות.
בשנות ה-60 כ-100 מטר מזרחית ל"מסעדת המריבה" היה דיסקוטק חי ותוסס : "בקתת הדייגים" היה שמו והיה בנוי בצורת לוויתן. כנער מתבגר וחניך בנוער העובד אני זוכר איך היינו מציצים דרך הפתחים לראות את בלייני חיפה רוקדים ושותים.
בתולים לא איבדתי שם אז היינו נותנים לאצבעות ללכת במקומינו .
וכדי שתיהיה בטוח סלטה שלא המצאתי את זה אז קבל עוד ציטוט מאתר תפוז נוסטלגיה לחיפאים בעיקר...מה לעשות.. - מאת גל-עמית
לצפייה בהודעה המקורית
לכל מי שזוכר..."בקתת הדייגים"...
כמי ש"למד"....ביה"ס המקצועי "בת-גלים" (על שפת הים.....אפשר היה ללמוד???)....וההסתודדות עם הדייגים במקום והסיפורים שלהם.....
היה בקצה הרחוב (היום שם הרכבל התחתון...) מקום שנקרא :בקתת הדייגים.
מן מבנה גדול דמוי לויתן ענק שבתוכו נגנה תזמורת והיה גם מקום לריקודים...וגם לאהבות...קחו בחשבון שהים היה כ- 20 מ´ מהמקום........
הלהקה שזכורה לי היתה: "עוזי וציפורי החצר"....הרפרטואר היה - כל הלהיטים של הלהקות והזמרים שבלטו אז....אחד הגיטריסטים היה האח של אסתר עופרים.........
אני זוכר זה היה בצהריים, אחר הצהריים בערב בבוקר. קמתי לא היה מדרכה רק חול וחול.
בתכלס לוויתן הבטון היתה אחת האטרקציות של תקופת הילדות שלי כשהייתי עולה עם המשפוחה באוטו המשפחתי צפונה. אחרי עתלית היינו מסתכלים שמאלה על הים ומחפשים את הלוויתן. מי יראה אותו קודם.
היו זמנים
כילד שאיבד את בתוליו בבק דור אני זוכר איך היינו נותנים כבוד לטכנאים של מדי הרוח ....
וכך גם היום, תודה לכם שהחזרתם את הכלי הכל כך חשוב הזה לעבודה .
ועכשיו נראה אותו עומד בתחזית של יום חמישי .