אוהדיניו אני רוצה להקדיש לך קטע מתוך ספר : "בת גלים" שיצא לאור ע"י דב פז יליד בת גלים. חושך ואור אני זוכר. ושוב חושך והרבה קצף עכור,
מעורבבים עם חול סמיך צהוב ומגעיל, שנכנס לעניי ואני מנסה להבין
היכן אני נמצא,למעלה או למטה ואיך יוצאים מהגל הזה.
הפחד בילבל אותי כנראה.כמעט שיתק. מעולם לא הייתי שם.
אין אוויר אין קרקע ואין שמיים. אני מיטלטל ימינה ושמאלה ויודע שרק נגיעה בחול
תציל אותי, אבל איפה לעזאזל החול.שלחתי ידיים ורגליים לצדדים ואין חול.
איך לכל הרוחות יוצאים מפה. ואז כמו בסיפורים הבנתי שנשאר לי צאנס אחרון.
התחלתי להזיז את כל הים התיכון מסביבי ומעליי ונגעתי בקרקעית.
דחפתי רגליים בכוח וזינקתי החוצה למעלה,
פתחתי את הפה ושאבתי בשאגה את כל האויר של השכונה.
נשמתי בפראות ונתתי לגלים לגרור אותי לחוף מותש ומובס.
ישבתי על החוף שעה ארוכה, הבטתי בים עד שנרגעתי.
הקרש שאיתו גלשתי היה מונח על החוף רחוק ממני.הוא היגיע לבד עם הגלים.
לקחתי אותו הביתה וידעתי שהים ניצח אותי.
הוא היה הכי חזק בבת גלים.
אקי..מה העניינים פה איתנו ??
אני דווקא חשבתי (עם עצמי) שאני כותב אליך ועליך בחביבות וחברות.
בכל מקרה,אני מבין שזה עקום..אני מצטער באמת.
תודה על ההקדשה והמחשבה עלי..אתה יקר !
אהד
