היות והיה מוקדם ולא רצינו להרגיל את הנשים בבית לאפשרות שחוזרים מוקדם מהכינרת, החלטנו לעצור לחומוס עם בשר אצל נימר (חצי מנה מסתבר שזה אפשרי) .
מחוץ למסעדה ראינו רכב פרטי מועמס ציוד גלישה שלא היה מביש אף אחד מאיתנו. אך כשנכנסנו פנימה לא ראינו אף אחד שמתאים לרכב.
ואז התחילו הספיקולציות על ההיא עם החצאית (שהרחיקו לכת), או התייר ההוא משמאל , או אולי זה סתם רכב הטעייה....
פתאום אני רואה בשולחן הצמוד פנים מוכרות מאיפושהוא, רק שהם על שני סבים שנולדו עוד לפני קום המדינה, כך שלא הגיוני ששירתנו יחד.
פניתי אליהם ושאלתי ישירות להפתעת חברי הצעירים "איפה גלשתם היום" , והם גוללו לפנינו את חויותהם הדומות לשלנו רק מגי'נו.
כל הדרך חזרה הביתה החברה הצעירים לא יכלו להוריד את החיוך מהפנים, איך מצאו מכנה משותף עם חבר'ה בגיל סבם, שנהנים בהיתלהבות מאותו תחביב / ספורט .
ולי נשאר רק להוריד את הכובע לפני שני אלו, שנתנו זריקת עידוד ומרץ לחברה החדשים.
יום אחר בחורשה
