message-id=5765482.1203073634764.JavaMail.root@mr-01=
הודעה זו נשלחה ע"י שירות הפלאפורום
רון ברכבל
-
גולן
- הודעות: 4120
- הצטרף: 10 דצמבר 2005, 08:00
- איזה_גולש_אתה: גולש חספקה
- מיקום: בת גלים - על הספוט
- יצירת קשר:
הרכבל שהיה מושבת מהמלחמה שופץ והחל לפעול השבוע.
אני ורון עשינו היום טיול ברכבל.
זו ההזדמנות להמליץ למי שלא מכיר לעלות ברכבל ולרדת בשביל
שנקרא "כוכב הים"
השביל יורד מלמעלה ליד הבסיס של חיל הים ועד הגשר שמעל המועדון.
בדרך עוברים בשני מבני הכנסייה המדהימים.
את החומר הבא מצאתי באינטרנט באתר של העמותה לתולדות חיפה
בואו נטייל - הכרמל – רכס כוכב הים (סטלה מאריס)
מאת יעקב שורר
לרכס כוכב הים
המבקרים בחיפה עיר הכרמל, פוקדים בעיקר את "הגנים הבהאים" המרהיבים ביופיים ואת "המושבה הגרמנית" המעניינת, שעברה תהליכי שימור ושיחזור מרשימים.
לא כולם יודעים, שנוסף לשתי האטרקציות התיירותיות הללו יש בחיפה עוד הרבה מקומות יפים ואתרים מעניינים אותם נסקור מדי פעם במסגרת מדור זה.
כוכב הים
הפעם נציע טיול ברכס "כוכב הים", המוכר יותר בכינויו "סטלה מאריס". כאן נמצאים כמה אתרים דתיים והיסטוריים, המייצגים פרקים חשובים בתולדות הארץ בכלל ובתולדות חיפה בפרט. מחבר ביניהם מסלול הליכה נוח, המזכה את המטיילים בו בתצפיות נוף יפות על חיפה וסביבותיה וגם בשפע של פריחה בחדשי החורף והאביב.
אורך המסלול: כקילומטר וחצי.
נקודת מוצא: החניון מול מנזר הכרמליתים, רח' סטלה מאריס.
נקודת סיום: מערת אליהו.
משך הזמן: כשעתיים (או יותר – מותנה במידת הענין).
קושי: קל, מתאים לכל המשפחה.
ציוד: לבוש צנוע – הולם לביקור באתרים דתיים ומקודשים.
עונה מומלצת: כל השנה.
רחבת התצפית
נפתח את הטיול בתצפית נוף מרחבת התצפית (1) שנמצאת ליד הרכבל העליון. הנוף שרואים מכאן מרהיב והוא כולל את רכס הסולם, פסגות הגליל העליון, הרי הגליל (מראש הנקרה ועד עכו) ומפרץ חיפה על יישוביו הצפופים בואך העיר חיפה. למרגלותיו משתרע חלק ניכר של חיפה, הכולל את העיר התחתית והנמל, המושבה הגרמנית ושכונות קרית אליעזר ובת גלים (ממש מתחתינו נמצאת מערת אליהו, שעליה ידובר להלן, אך היא לא נראית ממקום התצפית). כמו כן, ניתן לראות את המוזיאון הימי הלאומי, מוזיאון ההעפלה וביניהם – בית הקברות של הבהאיים.
מנזר הכרמליתים
לאחר ששבענו ממראה הנוף, נחצה (בזהירות) את הכביש וניגש אל מנזר הכרמליתים (2).
הסיור במנזר
לפני כניסתנו למנזר כדאי להתבונן תחילה בסמל המסדר הכרמליתי המתנוסס מעל הדלת: הר הכרמל שבראשו הצלב ומעליו חרבו השלופה של אליהו והכתובת (בלטינית): "קנא קינאתי לה' אלוהי צבאות".
ניכנס פנימה לאולם הכנסייה המפואר, המעוטר בציורי תקרה יפים: אליהו הנביא העולה השמיימה, דוד הפורט על הנבל, הנביאים ישעיהו, יחזקאל ודניאל, "המשפחה הקדושה" וקדושי המסדר הכרמליתי. בחזית הכנסייה, על הבמה, ניצב פסלה של מרים הקדושה האוחזת את ישו. זהו פסל מקודש המכונה "נוטרדאם של הכרמל" והנוצרים מייחסים לו מעשי ניסים ונפלאות. למרגלות הבמה מוליכות מדרגות אל מערה חצובה, שבה בנוי מזבח אבן. לפי המסורת הנוצרית, כאן התגורר אליהו הנביא ואילו לפי המסורת היהודית (מימי הביניים) כאן קברו של אלישע, תלמידו של אליהו. ראוי להדגיש כי המנזר הזה הוא החשוב ביותר בין מנזרי הכרמליתים בעולם והוא משמש "כנסיית האם" של המסדר. הנזירים שמשרתים כאן בקודש שמחים להסביר למבקרים (בעברית ובשפות אחרות) אודות המסדר וייחודו וכן על תולדות המסדר, שנוצר בכרמל בימי הביניים.
תולדות המקום
המבנה הגדול והיפה של המנזר נבנה על "ראש הכרמל" הידוע כמקום קדוש משחר ההיסטוריה. בדיקת המקורות ההיסטוריים מלמדת שקדושת הכרמל קדומה מאד (לפחות מהמאה ה- 15 לפני הספירה) והיא נשמרת מאז ועד היום. הקדושה עברה מאמונה אחת לחברתה ומדת אחת לדת אחרת וכל אחת מהן שינתה והוסיפה גרסאות משלה לגבי קדושת המקום. כך עשו גם הנזירים הכרמליתים שהגיעו לכאן בתקופה הצלבנית – הם קבלו את המסורות העתיקות והוסיפו במשך הזמן גרסאות משלהם. הכרמליתים, שהעריצו את דמותו של אליהו הנביא, קבעו אותו כפטרון המסדר שלהם ומכאן מובנת חשיבותו הרבה של "ראש הכרמל" לגביהם.
עם התמוטטות ממלכת הצלבנים, הם נאלצו לברוח מארץ ישראל, בסוף המאה ה- 13. אמנם, הם שבו לאירופה, אך האמינו שיחזרו לארץ הקודש. במאה ה- 17 הדבר נסתייע בידם, אך כיוון שנבצר מהם להתמקם במערת אליהו, הם בנו את המנזר בראש הכרמל, מעל למערה. הבנייה החלה בימי השליט הבדווי עומר אל דהר בשנת 1767. באותה תקופה זכו הנזירים הכרמליתים לתמיכה ולחסות של מלך צרפת ומאז, כנראה, מכונה הסביבה "הכרמל הצרפתי".
בשנת 1799 הגיע צבא נפוליון ממצרים לארץ ישראל ובמסעו צפונה כבש את חיפה. כשהצבא המשיך צפונה לכיבוש עכו, הפך המנזר לבית חולים צבאי שבו שוכנו החיילים הצרפתיים חולי הדבר. כאשר המצור על עכו נכשל והצבא הצרפתי נסוג והותיר כאן את החיילים החולים, ואז כשהגיעו אויביהם הטורקים הם טבחו את החולים חסרי הישע ללא רחם. ברבות השנים הוקמה בחזית המנזר מצבה דמוית פירמידה לזכר חיילי נפוליון (3) ועליה כתוב בלטינית "איך נפלו גיבורים בתוך המלחמה". המצבה הקטנה שעל קודקודה נוסף צלב מברזל, ניצבת עד היום ברחבת הכניסה למנזר.
הרס והקמה
בשנת 1821 עבדאללה פחה, שליט עכו, שנודע באכזריותו, הורה לחייליו להרוס את המנזר. הכרמליתים לא אמרו נואש ולאחר שהשיגו אישור מיוחד מהשולטן (פירמאן) החלו לבנותו מחדש ב- 1827. בהתאם לתכנית החדשה, הוקם מבנה גדול יותר, שנועד להיות בו זמנית מקום תפילה (כנסיה), בית הארחה לצליינים (אכסניה) ומקום מקלט לנוצרים בעת צרה (מבצר). לכן קומת הקרקע של המבנה עשויה קירות עבים ואיתנים, שבהם יש רק חלונות קטנים המוגנים בסורגים. הקמת המבנה הושלמה ב- 1853 ומאז בקרו בו נוסעים וצליינים רבים, שזכו כאן לסעודה טובה, מיטה נקייה ויין משובח.
המגדלור
נצא מהמנזר ונחצה את הכביש (בזהירות) אל הרחבה שלפני המחנה הצבאי. כאן נראה אנדרטה בדמות פסל הבתולה מרים (4) שניצב על עמוד גבוה. אנדרטה זו נתרמה על ידי ממשלת צ'ילי בשנת 1894 כאות הוקרה לנזירים הכרמליתים שפעלו בדרום-אמריקה.
מעבר לגדר (בתוך המחנה הצבאי) נראה את המבנה הגדול (5) שהוקם בשנת 1821 כ"מעון קיץ" עבור השליט עבדאללה פחה. אברהים פחה, השליט המצרי שכבש את ארץ-ישראל, העניק את המבנה לכרמליתים והללו הפכו אותו לאכסניה עבור הצליינים. בימי המנדט שינה המקום את ייעודו: ב- 1927 הוקם כאן המגדלור ומאז מכונה המבנה "סטלה מאריס" (כוכב הים). בשל חשיבותו האסטרטגית של המקום הוא הפך להיות מחנה צבאי בריטי שהבריטים החזיקו בו עד סוף יוני 1948, כלומר לאחר הקמת המדינה עוד שלטו הבריטים במובלעת בתוך חיפה שכללה את סטלה מאריס ונמל חיפה. רק לאחר הפינוי הסופי שלהם הפך המקום לבסיס של חיל הים הישראלי.
למערת אליהו הנביא
ממגרש החנייה, הצמוד למחנה הצבאי מדרום, מתחיל שביל רחב ונוח (6). נמצא את השלט "רכס כוכב הים" ונרד בשביל מערבה אל הקאפלה (7) שבולטת על המדרון. נעצור ליד נקודת התצפית שממנה נראה את תל שקמונה ואת חוף הים ונבחין על המדרון, שמדרום לנו במדרגות חקלאיות נטושות ובשרידי כרמים ובוסתנים, שפרנסו את הנזירים הכרמליתים במאה הקודמת. נמשיך לרדת בשביל עד שנגיע למבנה עגול בעל כיפה, שהוקם במאה ה19- ונועד לשמש כטחנת רוח אך הוסב לכנסייה קטנה המכונה "קאפלת הלב הקדוש". מתחתיה ניצבים שני מבנים מבוצרים (8) שהיו עמדות תצפית וירי במלחמת העולם השנייה. הם נבנו כעמדות הגנה ע"י הבריטים בזמן שהיתה סכנת פלישה גרמנית – איטלקית לארץ ישראל. כיום הם משתלבים במסלול כנקודת תצפית יפה. בהמשך השביל נבחין במדרגות חצובות בסלע ומעליהן תעלות צרות המובילות לבור מים עמוק. כל אלה נחצבו כנראה בידי הנזירים הכרמליתים ואולי אף קודם לכן.
מערת אליהו
השביל ממשיך ועובר בתוך חורשת ברושים עד שהוא מגיע אל מערת אליהו הנביא (9). למרגלות המערה – רחבה וגן, ממנו עולים במדרגות אל המקום המקודש לכל הדתות (יהודים, נוצרים, מוסלמים וגם דרוזים ובהאים). בקרב היהודים היא נחשבת אחד המקומות החשובים ביותר בארץ והמסורת לגבי קדושתה עתיקה. בהכנסנו למערה נוכל להבחין בכתובות רבות שנחקקו על קירותיה בידי עולי רגל שבקרו כאן מהמאה ה- 5 לספירה ואילך. רובן כתובות ביוונית, אך יש גם כתובת בעברית וכן שתי מנורות שבעת הקנים, שכידוע הן סמל יהודי מובהק. הכתובת הללו מעידות שהמערה שימשה מקום עליה לרגל לנוצרים וליהודים כבר מהתקופה הביזנטית. אין הוכחה מדעית שאליהו אכן גר במערה, אך לפי מסורות קדומות כאן הוא התבודד וכאן מצא מקלט ומסתור מרודפיו. הראשון שמתאר את המערה הוא הנוסע היהודי המפורסם רבי בנימין מטודלה, שביקר כאן בשנת 1171. הרבה עולי רגל יהודים (וגם נוצרים) מזכירים את המערה בכתביהם ומהתיאורים הרבים אנו למדים שהמערה שימשה מקום תפילה וכן מקום בעל סגולות מיוחדות, המביא מרפא וישועה לנזקקים.
בפי המוסלמים והדרוזים המקום נקרא "אל-חאדר" שפירושו "הירוק" והוא כינויו של אליהו אצלם ואילו הנוצרים קוראים לו "סנט אליאס". יש אגדות ומסורות נוצריות רבות הקשורות למערה ואחת מהן מספרת כי מרים (אם ישו) בקרה במערה והתפללה בה.
היהודים באים כל ימות השנה להתפלל במערה ולבקש בקשות מיוחדות, אך בעיקר מגיעים המוני מתפללים ביום ראשון אחרי "שבת נחמו" וגם בל"ג בעומר. עולי הרגל נוהגים להדליק נרות במערה, לנדור נדרים ולהביע משאלות ליבם ויש אף תפילות מיוחדות הנאמרות במקום הזה.
מידע נוסף:
ל. אוליפנט "חגיגות סנט אליאס ומנזר הכרמליתים", חיפה, ירושלים 1976, עמ' 48-50.
א. פרידמן "משטח כף הכרמל בימי הביניים", נופים 11-12, תל אביב תשל"ט עמ' 47-57.
א. פרידמן "טבח חיילי נפוליון על הר הכרמל והמצבות לזכרם", נופים 18-19, 1986, תל אביב עמ' 74-61.
י. שורר "כוכב הים", ארץ וטבע (גליון 47) 1997, עמ' 38 – 45.
אודות המחבר:
יעקב שורר הוא מהבכירים במדריכי הטיולים בארץ. הוא כתב את הספר "טיולי צפון" שהיה לרב מכר . לאחרונה הופיע ספרו "לטייל בחיפה - בין כרמל וים." שורר הוא חבר העמותה לתולדות חיפה.
אני ורון עשינו היום טיול ברכבל.
זו ההזדמנות להמליץ למי שלא מכיר לעלות ברכבל ולרדת בשביל
שנקרא "כוכב הים"
השביל יורד מלמעלה ליד הבסיס של חיל הים ועד הגשר שמעל המועדון.
בדרך עוברים בשני מבני הכנסייה המדהימים.
את החומר הבא מצאתי באינטרנט באתר של העמותה לתולדות חיפה
בואו נטייל - הכרמל – רכס כוכב הים (סטלה מאריס)
מאת יעקב שורר
לרכס כוכב הים
המבקרים בחיפה עיר הכרמל, פוקדים בעיקר את "הגנים הבהאים" המרהיבים ביופיים ואת "המושבה הגרמנית" המעניינת, שעברה תהליכי שימור ושיחזור מרשימים.
לא כולם יודעים, שנוסף לשתי האטרקציות התיירותיות הללו יש בחיפה עוד הרבה מקומות יפים ואתרים מעניינים אותם נסקור מדי פעם במסגרת מדור זה.
כוכב הים
הפעם נציע טיול ברכס "כוכב הים", המוכר יותר בכינויו "סטלה מאריס". כאן נמצאים כמה אתרים דתיים והיסטוריים, המייצגים פרקים חשובים בתולדות הארץ בכלל ובתולדות חיפה בפרט. מחבר ביניהם מסלול הליכה נוח, המזכה את המטיילים בו בתצפיות נוף יפות על חיפה וסביבותיה וגם בשפע של פריחה בחדשי החורף והאביב.
אורך המסלול: כקילומטר וחצי.
נקודת מוצא: החניון מול מנזר הכרמליתים, רח' סטלה מאריס.
נקודת סיום: מערת אליהו.
משך הזמן: כשעתיים (או יותר – מותנה במידת הענין).
קושי: קל, מתאים לכל המשפחה.
ציוד: לבוש צנוע – הולם לביקור באתרים דתיים ומקודשים.
עונה מומלצת: כל השנה.
רחבת התצפית
נפתח את הטיול בתצפית נוף מרחבת התצפית (1) שנמצאת ליד הרכבל העליון. הנוף שרואים מכאן מרהיב והוא כולל את רכס הסולם, פסגות הגליל העליון, הרי הגליל (מראש הנקרה ועד עכו) ומפרץ חיפה על יישוביו הצפופים בואך העיר חיפה. למרגלותיו משתרע חלק ניכר של חיפה, הכולל את העיר התחתית והנמל, המושבה הגרמנית ושכונות קרית אליעזר ובת גלים (ממש מתחתינו נמצאת מערת אליהו, שעליה ידובר להלן, אך היא לא נראית ממקום התצפית). כמו כן, ניתן לראות את המוזיאון הימי הלאומי, מוזיאון ההעפלה וביניהם – בית הקברות של הבהאיים.
מנזר הכרמליתים
לאחר ששבענו ממראה הנוף, נחצה (בזהירות) את הכביש וניגש אל מנזר הכרמליתים (2).
הסיור במנזר
לפני כניסתנו למנזר כדאי להתבונן תחילה בסמל המסדר הכרמליתי המתנוסס מעל הדלת: הר הכרמל שבראשו הצלב ומעליו חרבו השלופה של אליהו והכתובת (בלטינית): "קנא קינאתי לה' אלוהי צבאות".
ניכנס פנימה לאולם הכנסייה המפואר, המעוטר בציורי תקרה יפים: אליהו הנביא העולה השמיימה, דוד הפורט על הנבל, הנביאים ישעיהו, יחזקאל ודניאל, "המשפחה הקדושה" וקדושי המסדר הכרמליתי. בחזית הכנסייה, על הבמה, ניצב פסלה של מרים הקדושה האוחזת את ישו. זהו פסל מקודש המכונה "נוטרדאם של הכרמל" והנוצרים מייחסים לו מעשי ניסים ונפלאות. למרגלות הבמה מוליכות מדרגות אל מערה חצובה, שבה בנוי מזבח אבן. לפי המסורת הנוצרית, כאן התגורר אליהו הנביא ואילו לפי המסורת היהודית (מימי הביניים) כאן קברו של אלישע, תלמידו של אליהו. ראוי להדגיש כי המנזר הזה הוא החשוב ביותר בין מנזרי הכרמליתים בעולם והוא משמש "כנסיית האם" של המסדר. הנזירים שמשרתים כאן בקודש שמחים להסביר למבקרים (בעברית ובשפות אחרות) אודות המסדר וייחודו וכן על תולדות המסדר, שנוצר בכרמל בימי הביניים.
תולדות המקום
המבנה הגדול והיפה של המנזר נבנה על "ראש הכרמל" הידוע כמקום קדוש משחר ההיסטוריה. בדיקת המקורות ההיסטוריים מלמדת שקדושת הכרמל קדומה מאד (לפחות מהמאה ה- 15 לפני הספירה) והיא נשמרת מאז ועד היום. הקדושה עברה מאמונה אחת לחברתה ומדת אחת לדת אחרת וכל אחת מהן שינתה והוסיפה גרסאות משלה לגבי קדושת המקום. כך עשו גם הנזירים הכרמליתים שהגיעו לכאן בתקופה הצלבנית – הם קבלו את המסורות העתיקות והוסיפו במשך הזמן גרסאות משלהם. הכרמליתים, שהעריצו את דמותו של אליהו הנביא, קבעו אותו כפטרון המסדר שלהם ומכאן מובנת חשיבותו הרבה של "ראש הכרמל" לגביהם.
עם התמוטטות ממלכת הצלבנים, הם נאלצו לברוח מארץ ישראל, בסוף המאה ה- 13. אמנם, הם שבו לאירופה, אך האמינו שיחזרו לארץ הקודש. במאה ה- 17 הדבר נסתייע בידם, אך כיוון שנבצר מהם להתמקם במערת אליהו, הם בנו את המנזר בראש הכרמל, מעל למערה. הבנייה החלה בימי השליט הבדווי עומר אל דהר בשנת 1767. באותה תקופה זכו הנזירים הכרמליתים לתמיכה ולחסות של מלך צרפת ומאז, כנראה, מכונה הסביבה "הכרמל הצרפתי".
בשנת 1799 הגיע צבא נפוליון ממצרים לארץ ישראל ובמסעו צפונה כבש את חיפה. כשהצבא המשיך צפונה לכיבוש עכו, הפך המנזר לבית חולים צבאי שבו שוכנו החיילים הצרפתיים חולי הדבר. כאשר המצור על עכו נכשל והצבא הצרפתי נסוג והותיר כאן את החיילים החולים, ואז כשהגיעו אויביהם הטורקים הם טבחו את החולים חסרי הישע ללא רחם. ברבות השנים הוקמה בחזית המנזר מצבה דמוית פירמידה לזכר חיילי נפוליון (3) ועליה כתוב בלטינית "איך נפלו גיבורים בתוך המלחמה". המצבה הקטנה שעל קודקודה נוסף צלב מברזל, ניצבת עד היום ברחבת הכניסה למנזר.
הרס והקמה
בשנת 1821 עבדאללה פחה, שליט עכו, שנודע באכזריותו, הורה לחייליו להרוס את המנזר. הכרמליתים לא אמרו נואש ולאחר שהשיגו אישור מיוחד מהשולטן (פירמאן) החלו לבנותו מחדש ב- 1827. בהתאם לתכנית החדשה, הוקם מבנה גדול יותר, שנועד להיות בו זמנית מקום תפילה (כנסיה), בית הארחה לצליינים (אכסניה) ומקום מקלט לנוצרים בעת צרה (מבצר). לכן קומת הקרקע של המבנה עשויה קירות עבים ואיתנים, שבהם יש רק חלונות קטנים המוגנים בסורגים. הקמת המבנה הושלמה ב- 1853 ומאז בקרו בו נוסעים וצליינים רבים, שזכו כאן לסעודה טובה, מיטה נקייה ויין משובח.
המגדלור
נצא מהמנזר ונחצה את הכביש (בזהירות) אל הרחבה שלפני המחנה הצבאי. כאן נראה אנדרטה בדמות פסל הבתולה מרים (4) שניצב על עמוד גבוה. אנדרטה זו נתרמה על ידי ממשלת צ'ילי בשנת 1894 כאות הוקרה לנזירים הכרמליתים שפעלו בדרום-אמריקה.
מעבר לגדר (בתוך המחנה הצבאי) נראה את המבנה הגדול (5) שהוקם בשנת 1821 כ"מעון קיץ" עבור השליט עבדאללה פחה. אברהים פחה, השליט המצרי שכבש את ארץ-ישראל, העניק את המבנה לכרמליתים והללו הפכו אותו לאכסניה עבור הצליינים. בימי המנדט שינה המקום את ייעודו: ב- 1927 הוקם כאן המגדלור ומאז מכונה המבנה "סטלה מאריס" (כוכב הים). בשל חשיבותו האסטרטגית של המקום הוא הפך להיות מחנה צבאי בריטי שהבריטים החזיקו בו עד סוף יוני 1948, כלומר לאחר הקמת המדינה עוד שלטו הבריטים במובלעת בתוך חיפה שכללה את סטלה מאריס ונמל חיפה. רק לאחר הפינוי הסופי שלהם הפך המקום לבסיס של חיל הים הישראלי.
למערת אליהו הנביא
ממגרש החנייה, הצמוד למחנה הצבאי מדרום, מתחיל שביל רחב ונוח (6). נמצא את השלט "רכס כוכב הים" ונרד בשביל מערבה אל הקאפלה (7) שבולטת על המדרון. נעצור ליד נקודת התצפית שממנה נראה את תל שקמונה ואת חוף הים ונבחין על המדרון, שמדרום לנו במדרגות חקלאיות נטושות ובשרידי כרמים ובוסתנים, שפרנסו את הנזירים הכרמליתים במאה הקודמת. נמשיך לרדת בשביל עד שנגיע למבנה עגול בעל כיפה, שהוקם במאה ה19- ונועד לשמש כטחנת רוח אך הוסב לכנסייה קטנה המכונה "קאפלת הלב הקדוש". מתחתיה ניצבים שני מבנים מבוצרים (8) שהיו עמדות תצפית וירי במלחמת העולם השנייה. הם נבנו כעמדות הגנה ע"י הבריטים בזמן שהיתה סכנת פלישה גרמנית – איטלקית לארץ ישראל. כיום הם משתלבים במסלול כנקודת תצפית יפה. בהמשך השביל נבחין במדרגות חצובות בסלע ומעליהן תעלות צרות המובילות לבור מים עמוק. כל אלה נחצבו כנראה בידי הנזירים הכרמליתים ואולי אף קודם לכן.
מערת אליהו
השביל ממשיך ועובר בתוך חורשת ברושים עד שהוא מגיע אל מערת אליהו הנביא (9). למרגלות המערה – רחבה וגן, ממנו עולים במדרגות אל המקום המקודש לכל הדתות (יהודים, נוצרים, מוסלמים וגם דרוזים ובהאים). בקרב היהודים היא נחשבת אחד המקומות החשובים ביותר בארץ והמסורת לגבי קדושתה עתיקה. בהכנסנו למערה נוכל להבחין בכתובות רבות שנחקקו על קירותיה בידי עולי רגל שבקרו כאן מהמאה ה- 5 לספירה ואילך. רובן כתובות ביוונית, אך יש גם כתובת בעברית וכן שתי מנורות שבעת הקנים, שכידוע הן סמל יהודי מובהק. הכתובת הללו מעידות שהמערה שימשה מקום עליה לרגל לנוצרים וליהודים כבר מהתקופה הביזנטית. אין הוכחה מדעית שאליהו אכן גר במערה, אך לפי מסורות קדומות כאן הוא התבודד וכאן מצא מקלט ומסתור מרודפיו. הראשון שמתאר את המערה הוא הנוסע היהודי המפורסם רבי בנימין מטודלה, שביקר כאן בשנת 1171. הרבה עולי רגל יהודים (וגם נוצרים) מזכירים את המערה בכתביהם ומהתיאורים הרבים אנו למדים שהמערה שימשה מקום תפילה וכן מקום בעל סגולות מיוחדות, המביא מרפא וישועה לנזקקים.
בפי המוסלמים והדרוזים המקום נקרא "אל-חאדר" שפירושו "הירוק" והוא כינויו של אליהו אצלם ואילו הנוצרים קוראים לו "סנט אליאס". יש אגדות ומסורות נוצריות רבות הקשורות למערה ואחת מהן מספרת כי מרים (אם ישו) בקרה במערה והתפללה בה.
היהודים באים כל ימות השנה להתפלל במערה ולבקש בקשות מיוחדות, אך בעיקר מגיעים המוני מתפללים ביום ראשון אחרי "שבת נחמו" וגם בל"ג בעומר. עולי הרגל נוהגים להדליק נרות במערה, לנדור נדרים ולהביע משאלות ליבם ויש אף תפילות מיוחדות הנאמרות במקום הזה.
מידע נוסף:
ל. אוליפנט "חגיגות סנט אליאס ומנזר הכרמליתים", חיפה, ירושלים 1976, עמ' 48-50.
א. פרידמן "משטח כף הכרמל בימי הביניים", נופים 11-12, תל אביב תשל"ט עמ' 47-57.
א. פרידמן "טבח חיילי נפוליון על הר הכרמל והמצבות לזכרם", נופים 18-19, 1986, תל אביב עמ' 74-61.
י. שורר "כוכב הים", ארץ וטבע (גליון 47) 1997, עמ' 38 – 45.
אודות המחבר:
יעקב שורר הוא מהבכירים במדריכי הטיולים בארץ. הוא כתב את הספר "טיולי צפון" שהיה לרב מכר . לאחרונה הופיע ספרו "לטייל בחיפה - בין כרמל וים." שורר הוא חבר העמותה לתולדות חיפה.
נערך לאחרונה על ידי גולן ב 15 פברואר 2008, 21:22, נערך פעם 1 בסך הכל.
-
carbon fiber
- הודעות: 1951
- הצטרף: 29 דצמבר 2006, 17:37
- מיקום: במדבר הכחול
חייב וידוי !!!!!
מעולם לא עליתי ברכבל והאמת הנוף שנשקף ממנו הוא מדהים ונותן פרספקטיבה
נהדרת למה בת גלים והחוף הכי שווה בארץ שווה!.
הגענו לשביל היורד מהמנזר ותחנת הראדאר של חיל הים כלפי הקאפלה המדהימה .
משם המשכנו דרך שביל נסתר ורומאנטי(גולן ניסה משהו.) עד הגשר הידוע לשמצה דרך מערת אליהו ו
טיול שווה ולא למטיבי לכת כמונו
בעיקר ביום שימשי וללא רוח
ביום שני באלאגןןןןןןןןןן
מעולם לא עליתי ברכבל והאמת הנוף שנשקף ממנו הוא מדהים ונותן פרספקטיבה
נהדרת למה בת גלים והחוף הכי שווה בארץ שווה!.
הגענו לשביל היורד מהמנזר ותחנת הראדאר של חיל הים כלפי הקאפלה המדהימה .
משם המשכנו דרך שביל נסתר ורומאנטי(גולן ניסה משהו.) עד הגשר הידוע לשמצה דרך מערת אליהו ו
טיול שווה ולא למטיבי לכת כמונו
בעיקר ביום שימשי וללא רוח
ביום שני באלאגןןןןןןןןןן
הזחילה האינדיאנית המוכרת גם בשם "ששים על שש" קיבלה את
שמה זה בעקבות פיצוץ הרדאר בסטלה מאריס שהיה בחזקתם של
הבריטים (בכתבה שהביא גולן - אזור המגדלור).
ארוע זה התרחש בליל ה-20-21 בפברואר 1948
(כן, ממש השבוע לפני 60 שנה).
כח פלמ"ח בפיקודו של יוסקה יריב ביצע את המשימה בהצלחה לאחר
שמספר חודשים קודם לכן היה ניסיון לפוצץ את הרדאר שכשל.
אנשי הפלמ"ח התקרבו בחשאי לרדאר מכיוון עין הים, הם עברו מרחק
של 60 מטרים בזחילה האינדיאנית במשך 6 שעות ומכאן השם
"ששים על שש".
זחילה זו היא זחילה גחונית כאשר ההתקדמות היא באמצעות דחיפה
של הגוף ע"י קצות אצבעות הרגליים.
פלג הגוף העליון נשען על אמות הידיים כשהן צמודות בקדמת הראש וכל פעם
מקדמים בסנטימטרים ספורים את הידיים ובעקבותיהם דוחפים את הגוף
קדימה באמצעות אצבעות כף הרגל תוך קיפול האצבעות בתנועת פלקס.
גולן, רון, כרמי (וגם טיסן), מה דעתכם לעשות לקראת יום העצמאות
פעילות של שחזור פיצוץ הרדאר לילדי הגולשים ולילדי בת-גלים ולילדי חיפה
בשיתוף עם תנועת הנוער בבת-גלים וחיל הים ואולי גם מוזיאון חיל הים?
אפשר לשלב זאת עם יום ספורט היתולי לילדים.
בימי תנועת הנוער עשינו א"ש לילה של פיצוץ הרדאר וזה היה מדהים.
לא דורש תכונות של מיטיבי לכת, אלא מתאים ל"מיטיבי לסת" ולטיולי
משפחות, כלומר "מה-שפחות ללכת".... ויכול להשתלב במסגרת חגיגות
ה-60 של המדינה.
שמה זה בעקבות פיצוץ הרדאר בסטלה מאריס שהיה בחזקתם של
הבריטים (בכתבה שהביא גולן - אזור המגדלור).
ארוע זה התרחש בליל ה-20-21 בפברואר 1948
(כן, ממש השבוע לפני 60 שנה).
כח פלמ"ח בפיקודו של יוסקה יריב ביצע את המשימה בהצלחה לאחר
שמספר חודשים קודם לכן היה ניסיון לפוצץ את הרדאר שכשל.
אנשי הפלמ"ח התקרבו בחשאי לרדאר מכיוון עין הים, הם עברו מרחק
של 60 מטרים בזחילה האינדיאנית במשך 6 שעות ומכאן השם
"ששים על שש".
זחילה זו היא זחילה גחונית כאשר ההתקדמות היא באמצעות דחיפה
של הגוף ע"י קצות אצבעות הרגליים.
פלג הגוף העליון נשען על אמות הידיים כשהן צמודות בקדמת הראש וכל פעם
מקדמים בסנטימטרים ספורים את הידיים ובעקבותיהם דוחפים את הגוף
קדימה באמצעות אצבעות כף הרגל תוך קיפול האצבעות בתנועת פלקס.
גולן, רון, כרמי (וגם טיסן), מה דעתכם לעשות לקראת יום העצמאות
פעילות של שחזור פיצוץ הרדאר לילדי הגולשים ולילדי בת-גלים ולילדי חיפה
בשיתוף עם תנועת הנוער בבת-גלים וחיל הים ואולי גם מוזיאון חיל הים?
אפשר לשלב זאת עם יום ספורט היתולי לילדים.
בימי תנועת הנוער עשינו א"ש לילה של פיצוץ הרדאר וזה היה מדהים.
לא דורש תכונות של מיטיבי לכת, אלא מתאים ל"מיטיבי לסת" ולטיולי
משפחות, כלומר "מה-שפחות ללכת".... ויכול להשתלב במסגרת חגיגות
ה-60 של המדינה.
נערך לאחרונה על ידי כרמל נאוה ב 18 פברואר 2008, 00:46, נערך פעם 1 בסך הכל.
עליזה שקולניק ואני הננו העורכות של עיתון שכונת בת-גלים "עושים גלים". תושבי בת-גלים המעוניינים לכתוב לעיתון נושאים הקשורים לשכונה מוזמנים לשלוח כתבות למייל: carnav05@gmail.com או להשאיר הודעה במענה הקולי בטלפון: 04-8536697 בצרוף שם ומס' טלפון.
עוד סיור בחיפה
גולן -
תודה וסחטיין על הפירוט של המסלולים בחיפה! זה מעולה. אני בעד טיולים בעיר, כי לצערי מרב תרמילאיות וקפיצות לחול בסוף אנחנו מכירים יותר טוב את בנקוק (או ניו יורק, לבעלי האמצעים שבינינו, או מטרופולין אחר כלשהוא) מאשר את העיר שאנו גרים בה.
אז הנה עוד סיור מומלץ אחד - הגנים הבאהיים, שהוזכרו קודם בחטף. הייתי שם לא מזמן, והגנים האלו פשוט מהממים. הם לא נופלים בעיצוב, ביופי ובניקיון המופתי מכל גן אירופאי שמכבד את עצמו. קיימים שני סיורים, שניהם בחינם - אחד בחלק העליון של הגן (מרחוב יפה נוף בכרמל ועד אמצע הגן, איפה שהכביש עובר תחתיו במנהרה), ואחד בחלק התחתון, עד המושבה הגרמנית. שני הסיורים ניתנים בחינם אבל דורשים הזמנת מקום כמה ימים לפני.
ולמי שאולי לא יודע - "הבאהיים" זו דת בעצם דת מסוימת, עם קהל מאמנים שפזור ברחבי העולם. המרכז בחיפה הוא המרכז העולמי הגדול ביותר של הבאהיים, והמרכז הקדוש ביותר שלהם נמצא בגן הבאהיי (הקטן) בעכו. לכן מאמינים באהיים מכל העולים מגיעים לאיזורנו, וכמובן מטיילים בגנים. אז לא חבל לפספס?
מומלץ בחום.
ורק שאלה קטנה לסיום - למה אמרתם שהרכבל רק עכשיו נפתח? ראיתי אותו פועל כבר לפני חודש..
שבוע טוב לכולם (ונתראה מחר בחוף!)
אפרת
תודה וסחטיין על הפירוט של המסלולים בחיפה! זה מעולה. אני בעד טיולים בעיר, כי לצערי מרב תרמילאיות וקפיצות לחול בסוף אנחנו מכירים יותר טוב את בנקוק (או ניו יורק, לבעלי האמצעים שבינינו, או מטרופולין אחר כלשהוא) מאשר את העיר שאנו גרים בה.
אז הנה עוד סיור מומלץ אחד - הגנים הבאהיים, שהוזכרו קודם בחטף. הייתי שם לא מזמן, והגנים האלו פשוט מהממים. הם לא נופלים בעיצוב, ביופי ובניקיון המופתי מכל גן אירופאי שמכבד את עצמו. קיימים שני סיורים, שניהם בחינם - אחד בחלק העליון של הגן (מרחוב יפה נוף בכרמל ועד אמצע הגן, איפה שהכביש עובר תחתיו במנהרה), ואחד בחלק התחתון, עד המושבה הגרמנית. שני הסיורים ניתנים בחינם אבל דורשים הזמנת מקום כמה ימים לפני.
ולמי שאולי לא יודע - "הבאהיים" זו דת בעצם דת מסוימת, עם קהל מאמנים שפזור ברחבי העולם. המרכז בחיפה הוא המרכז העולמי הגדול ביותר של הבאהיים, והמרכז הקדוש ביותר שלהם נמצא בגן הבאהיי (הקטן) בעכו. לכן מאמינים באהיים מכל העולים מגיעים לאיזורנו, וכמובן מטיילים בגנים. אז לא חבל לפספס?
מומלץ בחום.
ורק שאלה קטנה לסיום - למה אמרתם שהרכבל רק עכשיו נפתח? ראיתי אותו פועל כבר לפני חודש..
שבוע טוב לכולם (ונתראה מחר בחוף!)
אפרת
אפרת, בעניין הבהאים:
הייתי מדריכה המורידה סיורים בגנים המדורגים מזמן פתיחתם.
במשך שהותי בבלפסט, בירת צפון אירלנד, במסגרת לימודי,
הצטרפתי לפעילויות של קהילת הבהאים המקומית שם וכן השתתפתי
בשני חגים שלהם. זו היתה חוויה מיוחדת והתוודעתי לאחוות הקהילה
המיוחדת שלהם.
בארץ הבהאים אינם נוהגים לקיים קשרים עם הישראלים ולבעלי
אזרחות ישראלית אסור מבחינתם להצטרף לדתם, וזאת מכיוון שאינם
רוצים לעורר את כעס התושבים כאן ואינם רוצים שיחשבו כמסיונרים.
אוסיף רק שזו הדת המונותאיסטית הצעירה ביותר בעולם,
נוסדה בפרס לפני כ-170 שנה על רקע התערערות ערכית ומוסרית
באיסלם השיעי. הבהאים נרדפו בפרס, מנהיגם הראשון "הבאב"
שהנו מבשר הדת הוצא להורג ומייסד הדת "בהא אללה" הוגלה
ממקום למקום עד שהגיע לפלסטין שהיתה מושבת עונשין.
הוא הגיע לכאן באותה שנה בה הגיעו הטמפלרים לארץ.
בהא אוללה צפה עם בנו על הבתים המטופחים שהקימו
הטמפלרים במושבה הגרמנית באחד מבקוריו על הכרמל, ובעודו
צופה עבר התגלות אלוהית ולכן אזור המקדש מעל המושבה הגרמנית
נחשב קדוש לבהאים ומטרת הגנים להיות הטבעת שסביב היהלום
שהוא המקדש. ביקור הבהאיים בגנים הוא למטרת עלייה לרגל.
הבהאים היחידים שמורשים לעלות במדרגות ואילו אנו המבקרים
בגנים תמיד רק נרד.
כיום, כפי ששמעתי, מתקיים סיור אחד בלבד, רק העליון
מרחוב יפה נוף ועד המקדש.
ראש השנה הבהאי מתקיים ב-21 במרץ, יום השיוויון האביבי,
וזאת כי שיוויון הינו אחד מהחשובים שבעיקרי הדת.
הייתי מדריכה המורידה סיורים בגנים המדורגים מזמן פתיחתם.
במשך שהותי בבלפסט, בירת צפון אירלנד, במסגרת לימודי,
הצטרפתי לפעילויות של קהילת הבהאים המקומית שם וכן השתתפתי
בשני חגים שלהם. זו היתה חוויה מיוחדת והתוודעתי לאחוות הקהילה
המיוחדת שלהם.
בארץ הבהאים אינם נוהגים לקיים קשרים עם הישראלים ולבעלי
אזרחות ישראלית אסור מבחינתם להצטרף לדתם, וזאת מכיוון שאינם
רוצים לעורר את כעס התושבים כאן ואינם רוצים שיחשבו כמסיונרים.
אוסיף רק שזו הדת המונותאיסטית הצעירה ביותר בעולם,
נוסדה בפרס לפני כ-170 שנה על רקע התערערות ערכית ומוסרית
באיסלם השיעי. הבהאים נרדפו בפרס, מנהיגם הראשון "הבאב"
שהנו מבשר הדת הוצא להורג ומייסד הדת "בהא אללה" הוגלה
ממקום למקום עד שהגיע לפלסטין שהיתה מושבת עונשין.
הוא הגיע לכאן באותה שנה בה הגיעו הטמפלרים לארץ.
בהא אוללה צפה עם בנו על הבתים המטופחים שהקימו
הטמפלרים במושבה הגרמנית באחד מבקוריו על הכרמל, ובעודו
צופה עבר התגלות אלוהית ולכן אזור המקדש מעל המושבה הגרמנית
נחשב קדוש לבהאים ומטרת הגנים להיות הטבעת שסביב היהלום
שהוא המקדש. ביקור הבהאיים בגנים הוא למטרת עלייה לרגל.
הבהאים היחידים שמורשים לעלות במדרגות ואילו אנו המבקרים
בגנים תמיד רק נרד.
כיום, כפי ששמעתי, מתקיים סיור אחד בלבד, רק העליון
מרחוב יפה נוף ועד המקדש.
ראש השנה הבהאי מתקיים ב-21 במרץ, יום השיוויון האביבי,
וזאת כי שיוויון הינו אחד מהחשובים שבעיקרי הדת.
עליזה שקולניק ואני הננו העורכות של עיתון שכונת בת-גלים "עושים גלים". תושבי בת-גלים המעוניינים לכתוב לעיתון נושאים הקשורים לשכונה מוזמנים לשלוח כתבות למייל: carnav05@gmail.com או להשאיר הודעה במענה הקולי בטלפון: 04-8536697 בצרוף שם ומס' טלפון.