זכרונות מבת גלים משנות הארבעים של המאה הקודמת

[מנחם מילסון]

זיכרונות מבת גלים

לצערי הרב היה עלי להעדר מן הארץ ביום ההתכנסות של הבת-גלימים ואני מעביר את ברכותיי לכל בני בת גלים בדרך האינטרנט.

אני מבקש לנצל הזדמנות זאת ולספר לכם על מפגש מסוים שהשתתפתי בו, ודרך סיפור המפגש – להעלות פרק מחייה של השכונה ומחוויות הילדות שלנו. הדבר היה לפני שלושים שנה, בזמן ביקורו של הנשיא סאדאת בארץ. באותן שנים הייתי בחופשה ללא תשלום מן האוניברסיטה העברית בירושלים ושרתי בצבא כיועץ לענייני ערבים באזור יהודה ושומרון, דהיינו ראש המחלקה לענייני ערבים במפקדת האזור. ביום רביעי, 16 בנובמבר 1977, התקשר אלי תא"ל אפרים פורן, המזכיר הצבאי של רה"מ מנחם בגין, והודיע לי שהממשלה מינתה אותי לשמש כשליש לנשיא האורח אנוור סאדאת. לא אתאר כאן את ההכנות הקדחתניות ואף לא את קבלת הפנים בנמל התעופה; הדברים תועדו במצלמות הטלוויזיה ובספרי ההיסטוריה. אני רוצה לספר על אותו מפגש המתקשר באופן מפתיע לזיכרונות ולחוויות מבת גלים של ילדותנו.

בבוקר היום השני לביקור סאדאת, ישבתי בארוחת הבוקר במלון המלך דוד בחברת כמה מעורכי העיתונים המצריים שנלוו לנשיא סאדאת. ישבו איתי לשולחן אניס מנצור (עורך כתב העת "אוקטובר"), אמינה סעיד (חברת הפרלמנט המצרי והעורכת הראשית של כתב העת "אל-הלאל") ועוד שניים או שלושה עורכים. זה היה לאחר שהשיא הדרמטי של הביקור – נאומו של סאדאת בכנסת – כבר היה מאחורינו, ואפשר היה לשוחח באופן רגוע יותר על כל מיני דברים. האורחים המצרים, שכבר שמעו אותי מדבר ערבית, התעניינו לדעת מאיפה ידיעת הערבית. כשעניתי שלמדתי ערבית בבית הספר בחיפה, ציין אחד הנוכחים, עורך הירחון "אל-מוצוור", שהוא ביקר בעבר הרחוק בחיפה. לשאלתי מתי ובאילו נסיבות ביקר בחיפה, השיב: "בעצם לא ביקרתי ממש בחיפה אלא בשכונה קטנה ליד הים – בת גלים. הייתי בנבחרת השחייה של הצבא המצרי ובאנו לתחרויות בברכה של בת גלים".

תוכלו לשער כמה התרגשתי, כאשר בתוך האווירה המרוממת של ביקור סאדאת, עלה זכרה של בת גלים, שכונת ילדותי האהובה. אמרתי מייד: "אני מבת גלים, זאת השכונה שבה נולדתי ובה גדלתי ושם נמצא הבית של משפחתי; ואני זוכר היטב את התחרויות שבהן השתתפה הנבחרת שלכם".

מי מאיתנו (הכוונה למי שהיה מעל גיל חמש במחצית שנות הארבעים של המאה הקודמת) אינו זוכר את התחרויות "הבינלאומיות" הללו; אלה היו אירועים חגיגיים שמשכו קהל רב. היינו מתכנסים ותופסים מקומות על הטריבונות; בני מזל ישבו בטריבונה שעם הגב לים (כך שהשמש של אחה"צ הייתה מאחריו) ומי שהיה פחות בר מזל ישב בטריבונה שמול הים, והשמש בעיניו. בעת ההמתנה לקראת פתיחת התחרות ובהפסקות שבין המשחים למשחק הכדורמים, היה הרמקול משמיע מארשים מעל גבי תקליטים. התקליטים היו מעט שרוטים מרוב שימוש והמבחר היה מצומצם; ידעתי כבר בעל פה כמה מארשים של סוסה ואת מארש רדצקי של שטראוס (אף שלא ידעתי כמובן את שמות המלחינים).

העורך המצרי אמר: "אולי תיזכר בשמי – מֻרְסִי שַאפִעִי – הייתי הקפטן של נבחרת הכדורמים של הצבא המצרי והאלוף בקפיצה למים. עלי להודות ששמו לא היה חקוק בזיכרוני, אך כאשר אמר את שמו, נזכרתי. לעומת זאת זכרתי היטב את שמו של שחיין מצרי אחר – גמאל ח'ליפה. הוא היה בחור גבה קומה, שחום עור ויפה תואר, ונוסף להצטיינותו בשחייה, עשה רושם רב על הבנות. אמרתי למֻרְסִי שַאפִעִי שאני זוכר את שמו של האלוף המצרי בשחיית גב, גמאל ח'ליפה, ושאלתי עליו. מֻרְסִי שַאפִעִי ענה שגמאל ח'ליפה נהרג בקרב בפלוג'ה בשנת 1948.

עתה שאל מרסי: "היה לכם שוער יוצא מן הכלל, שבלם כל כדור. מה איתו?"

היה ברור שהשוער עשה עליו רושם עז. הוא התכוון כמובן ליצחק ביגר ז"ל, שהיה השוער האגדי של נבחרת הכדורמים. בדרך כלל שיחקו בנבחרת הכדורמים של מכבי חיפה לפחות עוד שניים מבני משפחת ביגר נוסף על יצחק, כך שהנבחרת הייתה ברובה בת-גלימית.

עניתי שיצחק ביגר, נפל במלחמת העצמאות.

[aharon]

מנחם תודה לך על סיפור מאלף של צירוף מקרים מעניין שחווית.
נשמח מאוד אם תעשיר אותנו בעוד סיפורים כאלו ואחרים.

[italiv]

מנחם שלום,
תודה על הסיפור המאלף וחבל שלא יכולת להיות אתנו בערב המפגש המרגש. כשהכנו את הערב, שמך הועלה כמי שמתאים שיעלה לבמה לומר כמה מילים. את מה שנאמר על הבמה לא שמעו כולם מפאת המיית ההתרגשות, כך שאולי היינו מחמיצים את סיפורך. הרווחנו בכך שהעלת את הדברים על הכתב ונשמח לשמוע עוד.
חברה בוועדה המארגנת

[Menahem]

הי מנחם!
היה מנחם "הגדול", מנחם בורר, והיה מנחם "הקטן", מנחם רוזנברג לס. אתה, מנחם מילסון, הוא המנחם "הענק".
חסרת לנו במיפגש. תודה על הסיפור. גם אני כתבתי על משחק כדורמים נגד קבוצת משמרת המלך פארוק!

[roby young]

מנחם יקר,
תודה על הסיפור הנפלא. אנא ספר על ניצה, אחותך היפהפיה, על בלהה ושמשון (פגשתי אותם ואת אראלה בתם במכסיקו ב-1968 באוליפיאדה). את חיים ושושנה פרושנסקי פגשתי במפגש בת גלים (באתי במיוחד מארצות הברית).
אתה וחיים הייתם האלילים שלי ושל כל "פינת גני" בילדותינו. אז מה אתה זוכר מהתקופה היפה ההיא? האם אתה זוכר את הסירה שחיים בנה וששמה היה תמרה על שם אימו ? מה זכור לך על החגים ? ל"ג בעומר, סוכות ואחרים?
שלך, השכן מלמטה רובי

[דיויד מרגוליס]

שלוםלכל הבתגלימים.
בהמשך לכתבתו של פרופסור מנחם מילסון ועל ההתרגשות שלו לקבלת התפקיד הרם בעת ביקרו של הנשיא סאדאת בארץ. הרילכם ידידי עוד אנקדותה קטנה בהקשר לביקוראני דיויד מרגוליס היה לי הכבוד הגדול להשתתף במשמר הכבוד שקבל את הנשיא המצרי הן בבקורו הראשון בארץ בנמל התעופה בלוד והן בביקור השני כשר היגיעעם היכטה המלכותית לנמל חיפהשרתתי אז בחיל האויר הישראלי בדרגת רס"ר
והיתי נושא כדגלן את דגל המדינה הראשי לצד דגל צה"ל.,לבד מן ההתרגשות לקראת המעמד והכבוד שנפל בחלקי. ועוד זכורני מאותם ימים יפים בנתב"ג בעת ההמתנה
לנשיא לפני עזיבתו את הארץ בביקור הראשון נפלה בידי הזכות לשוחךעם ביתו באולם האחימים בשדה.
שלכם דיויד(מרגוליס)מרגלית