על ידי adizomer » 29 מאי 2010, 12:32
חברים,
קודם כל תודה רבה על כל הברכות, מהארץ ומהוואי,
רגשתם אותי מאד וזה כשאני גם ככה מרוגש בטרוף!
איזה אושר...
הסיפור היה כזה:
החלטנו ללדת בבית ולא בבית חולים, ומכיון שהבית הוא סירה (מפרשית 47 פיט)
אז הלידה תוככנה להיות בסירה, על המים (לילד יהיה מה לספר...). עכשיו אני מודע לזה שזה לא סטנדרטי, אבל אנחנו מראש לא כל כך סטנדרטיים במשפחה...
מה שלא לקחתי בחשבון זה שהמיילדת לא תספיק להגיע בזמן!!!
אלוהים! איזה קטע-לילך צועקת לי:"הוא יוצא, הוא יוצא!!!"
ואני:"בסדר בסדר..." וחושב לעצמי "הוא לא באמת יוצא...כאילו, זה לא באמת קורה...
עוד שנייה המיילדת תהיה פה ותוציא אותו...
מפה לשם אני מסתכל שם למטה ורואה את הראש מתחיל לצאת!!!
אאאאהההההה!!!!!
מה עושים???
אמאל'ה!!! הוא באמת יוצא!!!
טוב הכי חשוב שיצא מהר ויתחיל לנשום. נכון? נכון!
מכניס את הידיים ובא למשוך ושניה לפני שאני מושך אני קולט שלא! אסור למשוך!
+לילך צורחת עליי :"תעיף את הידיים שלך!!!"
תוך מאית שניה הידיים בחוץ, ושניה אחר כך כול הראש יוצא.
סבבה. אבל למה הוא כחול? ולמה הוא לא ממשיך לצאת? ואיפה הפאקינג מיילדת??? טוב נמשוך אותו...לא!!! אסור למשוך!!! הקול מהדהד בראשי...אל תגע בכלום, הכל בסדר, תן לדברים לקרות מעצמם.
ואז יצאה ממני החיה:"לילך! תלחצי!!!תלחצי!! תלחצי כס ראבק!!!"
תוך שניה (+ציר) הילד הכחלחל מחליק לי לידיים. ואוו...זה היה מדהים!
טוב, אבל למה הוא לא נושם?!
תנשום חמודי תנשום...
שתי שניות של חרדה עוברות ואז שיעול שמוציא לו את המי שפיר מהריאות
ובכי!!!
אאאאאאהההה
אלוהים! הוא נושם! הוא בוכה! הוא בסדר!
איזה יופי!!!
יאללה לציצי של אמא. היידה... לינוק
והוא יונק!
ששששששיייייוווווו
זה היה מרגש!!!
הכל בסדר תודה לאל!!!
5 דקות אחר כך המיילדת מגיעה...
לסיכום "היה מעניין"....והיה פשוט מדהים!!!!
אני עדיין בהיי...
חברים,
קודם כל תודה רבה על כל הברכות, מהארץ ומהוואי,
רגשתם אותי מאד וזה כשאני גם ככה מרוגש בטרוף!
איזה אושר...
הסיפור היה כזה:
החלטנו ללדת בבית ולא בבית חולים, ומכיון שהבית הוא סירה (מפרשית 47 פיט)
אז הלידה תוככנה להיות בסירה, על המים (לילד יהיה מה לספר...). עכשיו אני מודע לזה שזה לא סטנדרטי, אבל אנחנו מראש לא כל כך סטנדרטיים במשפחה...
מה שלא לקחתי בחשבון זה שהמיילדת לא תספיק להגיע בזמן!!!
אלוהים! איזה קטע-לילך צועקת לי:"הוא יוצא, הוא יוצא!!!"
ואני:"בסדר בסדר..." וחושב לעצמי "הוא לא באמת יוצא...כאילו, זה לא באמת קורה...
עוד שנייה המיילדת תהיה פה ותוציא אותו...
מפה לשם אני מסתכל שם למטה ורואה את הראש מתחיל לצאת!!!
אאאאהההההה!!!!!
מה עושים???
אמאל'ה!!! הוא באמת יוצא!!!
טוב הכי חשוב שיצא מהר ויתחיל לנשום. נכון? נכון!
מכניס את הידיים ובא למשוך ושניה לפני שאני מושך אני קולט שלא! אסור למשוך!
+לילך צורחת עליי :"תעיף את הידיים שלך!!!"
תוך מאית שניה הידיים בחוץ, ושניה אחר כך כול הראש יוצא.
סבבה. אבל למה הוא כחול? ולמה הוא לא ממשיך לצאת? ואיפה הפאקינג מיילדת??? טוב נמשוך אותו...לא!!! אסור למשוך!!! הקול מהדהד בראשי...אל תגע בכלום, הכל בסדר, תן לדברים לקרות מעצמם.
ואז יצאה ממני החיה:"לילך! תלחצי!!!תלחצי!! תלחצי כס ראבק!!!"
תוך שניה (+ציר) הילד הכחלחל מחליק לי לידיים. ואוו...זה היה מדהים!
טוב, אבל למה הוא לא נושם?!
תנשום חמודי תנשום...
שתי שניות של חרדה עוברות ואז שיעול שמוציא לו את המי שפיר מהריאות
ובכי!!!
אאאאאאהההה
אלוהים! הוא נושם! הוא בוכה! הוא בסדר!
איזה יופי!!!
יאללה לציצי של אמא. היידה... לינוק
והוא יונק!
ששששששיייייוווווו
זה היה מרגש!!!
הכל בסדר תודה לאל!!!
5 דקות אחר כך המיילדת מגיעה...
לסיכום "היה מעניין"....והיה פשוט מדהים!!!!
אני עדיין בהיי...