על ידי הדר » 18 ינואר 2010, 07:42
ה"מעשה במסעדה" הינו דוגמה נוספת ליכולת של ציבור הגולשים לשמור על זכויותיהם, ולשמור על קטעי חוף המיועדים לגלישה.
יש לציין כאן לטובה גם את ......... עיריית חיפה.
בדר"כ אנחנו מעבירים ביקורת קשה על פעולותיה, אך הפעם, הוכיחו אנשי העירייה, לא בדיבורים,אלא במעשים, נחישות ושמירה על החוק והסדר.
אנחנו צריכים לדעת גם להודות לגוף הזה כשמגיע לו.
בנוגע לביקורת על היזמים, אני מרגיש ש:"עבר זמנו-בטל קורבנו". אין שום טעם בהעברת ביקורת אישית על מי שכבר לא נמצא בשטח.
עוד משהו שהעתקתי מ"ויקפדיה" :
שמחה לאיד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
===============================================
שמחה לאיד היא רגש של שמחה נוכח אסונו או מפלתו של האחר. היא עשויה לנבוע מקנאה, תחרותיות ושנאה. הביטוי "אין שמחה כמו שמחה לאיד" מעיד על עוצמת רגש זה. שמחה לאיד היא הפן השלילי שבשמחה, יש בה דמיון וקרבה לקנאה, שבה עינו של האדם צרה במה שיש לזולתו.
מקור המושג העברי בספר משלי: "לֹעֵג לָרָשׁ, חֵרֵף עֹשֵׂהוּ; שָׂמֵחַ לְאֵיד, לֹא יִנָּקֶה" (י"ז, ה). במשלי נמצא עוד ביטוי דומה: "בִּנְפֹל אוֹיִבְיךָ – אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ – אַל יָגֵל לִבֶּךָ" (כ"ד, יז). בספרות חז"ל נמצא גם הביטוי המקביל "מתכבד בקלון חבירו".
מונח דומה בשפה הגרמנית, Schadenfreude, נקלט בצורה זו ברבות משפות המערב.
הפילוסוף ארתור שופנהאואר, שעסק רבות בנושא הרגש, כתב כי "להרגיש קנאה זה אנושי, להרגיש שמחה לאיד זה שטני". פרידריך ניטשה תיאר את ההומור כ-"שמחה לאיד במצפון שקט".
בחברות מודרניות ומערביות נחשבת שמחה לאיד, שבה חוגגים וצוהלים למפלת האויב, ללא תקינה פוליטית, והחברה הכללית רואה בעין לא יפה שמחה לאיד שמבטאים יחידים, ומנסה לא לתת לה פומבי ואף לדכאהּ.===============================================
מצד אחד, זה הזמן לסלוח (באופן אישי) לאנשים עצמם.
ומצד שני, לא לוותר לאלו שעדיין מנסים לרמוס את זכויותנו בחופי הארץ השכם והערב. בהם צריך להמשיך להלחם מלחמת חורמה, עם הרבה אמביציה, אך תמיד בדרכים חוקיות ולגיטימיות השמורות עימנו.
ה"מעשה במסעדה" הינו דוגמה נוספת ליכולת של ציבור הגולשים לשמור על זכויותיהם, ולשמור על קטעי חוף המיועדים לגלישה.
יש לציין כאן לטובה גם את ......... עיריית חיפה.
בדר"כ אנחנו מעבירים ביקורת קשה על פעולותיה, אך הפעם, הוכיחו אנשי העירייה, לא בדיבורים,אלא במעשים, נחישות ושמירה על החוק והסדר.
אנחנו צריכים לדעת גם להודות לגוף הזה כשמגיע לו.
בנוגע לביקורת על היזמים, אני מרגיש ש:"עבר זמנו-בטל קורבנו". אין שום טעם בהעברת ביקורת אישית על מי שכבר לא נמצא בשטח.
עוד משהו שהעתקתי מ"ויקפדיה" :
שמחה לאיד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
===============================================
[i]שמחה לאיד היא רגש של שמחה נוכח אסונו או מפלתו של האחר. היא עשויה לנבוע מקנאה, תחרותיות ושנאה. הביטוי "אין שמחה כמו שמחה לאיד" מעיד על עוצמת רגש זה. שמחה לאיד היא הפן השלילי שבשמחה, יש בה דמיון וקרבה לקנאה, שבה עינו של האדם צרה במה שיש לזולתו.
מקור המושג העברי בספר משלי: "לֹעֵג לָרָשׁ, חֵרֵף עֹשֵׂהוּ; שָׂמֵחַ לְאֵיד, לֹא יִנָּקֶה" (י"ז, ה). במשלי נמצא עוד ביטוי דומה: "בִּנְפֹל אוֹיִבְיךָ – אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ – אַל יָגֵל לִבֶּךָ" (כ"ד, יז). בספרות חז"ל נמצא גם הביטוי המקביל "מתכבד בקלון חבירו".
מונח דומה בשפה הגרמנית, Schadenfreude, נקלט בצורה זו ברבות משפות המערב.
הפילוסוף ארתור שופנהאואר, שעסק רבות בנושא הרגש, כתב כי "להרגיש קנאה זה אנושי, להרגיש שמחה לאיד זה שטני". פרידריך ניטשה תיאר את ההומור כ-"שמחה לאיד במצפון שקט".
בחברות מודרניות ומערביות נחשבת שמחה לאיד, שבה חוגגים וצוהלים למפלת האויב, ללא תקינה פוליטית, והחברה הכללית רואה בעין לא יפה שמחה לאיד שמבטאים יחידים, ומנסה לא לתת לה פומבי ואף לדכאהּ.[/i]===============================================
מצד אחד, זה הזמן לסלוח (באופן אישי) לאנשים עצמם.
ומצד שני, לא לוותר לאלו שעדיין מנסים לרמוס את זכויותנו בחופי הארץ השכם והערב. בהם צריך להמשיך להלחם מלחמת חורמה, עם הרבה אמביציה, אך תמיד בדרכים חוקיות ולגיטימיות השמורות עימנו.