על ידי הדר » 23 אוקטובר 2008, 01:58
לפני חודש בערך, אני יוצא מהמים בבת גלים, ובחור קורא לי מתוך מכונית.
אני לא מזהה. הוא מרגיש, וצועק לי : הדר, זה אני, כרמי !
אני מתקרב, שם את ידי על הראש המגולח, מלטף וצוחק : לא הכרתי אותך ! -איפה הראסטות ?
מהרגע הראשון שהכרתי אותו (לפני שנתיים בערך), הרגשתי שהילד הזה , יש בו
חלק ממני. אתם יודעים, מין הרגשה כזאת של קרבה. שייכות.
וכל פעם שהגיע לבת-גלים, היה גולש לפני, ומוודא שראיתי את התרגיל האחרון
הנפלא שהוא למד. ואני, בצרחות עידוד, מתלהב כאילו שלמד את התרגיל ממני.
איפה אתה ילד ? לאן הלכת מאיתנו ?
והפנים היפות והמחייכות שלך, עומדות מול עיני ולא נותנות מנוח, לא מצליח להרדם.
פתאום לא מבין את אי-הסדר בעולם. הכל נהיה טפל בעיני. חסר צדק, מעליב.
אני מתגעגע, וכואב, וכועס, לו רק יכולתי לתפוס שוב את הרגע, ללטף שוב את הראש
והשיער הקצר,לראות שוב את החיוך המקסים, ואולי דקה אחת נוספת להפרד.
אין לי מילים למשפחה האבלה. זה אובדן מר ששורף את הנשמה.
כמה כאב יש באובדן מלאך מקסים שכזה !
לפני חודש בערך, אני יוצא מהמים בבת גלים, ובחור קורא לי מתוך מכונית.
אני לא מזהה. הוא מרגיש, וצועק לי : הדר, זה אני, כרמי !
אני מתקרב, שם את ידי על הראש המגולח, מלטף וצוחק : לא הכרתי אותך ! -איפה הראסטות ?
מהרגע הראשון שהכרתי אותו (לפני שנתיים בערך), הרגשתי שהילד הזה , יש בו
חלק ממני. אתם יודעים, מין הרגשה כזאת של קרבה. שייכות.
וכל פעם שהגיע לבת-גלים, היה גולש לפני, ומוודא שראיתי את התרגיל האחרון
הנפלא שהוא למד. ואני, בצרחות עידוד, מתלהב כאילו שלמד את התרגיל ממני.
איפה אתה ילד ? לאן הלכת מאיתנו ?
והפנים היפות והמחייכות שלך, עומדות מול עיני ולא נותנות מנוח, לא מצליח להרדם.
פתאום לא מבין את אי-הסדר בעולם. הכל נהיה טפל בעיני. חסר צדק, מעליב.
אני מתגעגע, וכואב, וכועס, לו רק יכולתי לתפוס שוב את הרגע, ללטף שוב את הראש
והשיער הקצר,לראות שוב את החיוך המקסים, ואולי דקה אחת נוספת להפרד.
אין לי מילים למשפחה האבלה. זה אובדן מר ששורף את הנשמה.
כמה כאב יש באובדן מלאך מקסים שכזה !