נסללה מערכת תנועה רצופה בין אזור בית חולים רמב"ם לבין רח' אלנבי, והחלו בפיתוח חוף הים. נבנה בית הקזינו (1935) ובית חולים רמב"ם (1937)וכן בריכת שחיה . משנות ה- 40 החלו לבנות שיכונים ובתי מגורים בני 2 - 3 קומות. נבנה שיכון ציבורי לחיילים משוחררים - בניה על עמודים עגולים, תוך הדגשת קוים אופקיים ויצירת חללים ציבוריים פתוחים נרחבים בין המבנים.

במהלך השנים הזניח השלטון המקומי, בחוסר התחשבות כללי את שכונת בת גלים. מקבלי ההחלטות התעלמו לחלוטין מהחוף כמשאב לבילוי ופנאי. חיפה נשארה עיר של חלקים ושכונות נפרדות, עיר שבה תחושת החלקיות חזקה יותר מתפיסת המכלול.

הבסיס להפרדה נבע מלחצים להפרדה אתנית, צורך בעצמאות קהילתית ודפוסי רכישת הקרקעות ע"י רופין.