|

שכונת בת גלים תוכננה בשנת 1922 בידי האדריכל ריכארד
קאופמן כשכונת מגורים עם איכות חיים לחוף הים.
בתים נמוכי קומה נבנו בשכונה הטובלת בירק, לפי תאוריית
"עיר גנים" שהתפתחה באנגליה ובגרמניה בתחילת המאה. לצד
הבתים דאגו לשדרה, שטח ציבורי ירוק נטוע עצים וצמחיה נמוכה.
בשנות ה- 30 הורחבה השכונה ונבנו בה מבני מגורים בני 2-3
קומות בעלויות נמוכות, תוך הדגשת הפונקציונליות החזותית
והתפקודית של המבנה.
בין גדרות בתי הרחוב לבין הסלעים והים הפרידה טיילת,
מדרכת אספלט.
כידוע חיפה התפתחה כעיר תעשיה של פועלים מאוגדים שהשתרעה
לאורך מישור החוף מהנמל ועד לאדמות מפרץ חיפה.
עיר בעלת יוזמות ציבוריות המכוונות לתועלת התושבים יותר
מאשר ליופי. דוגמה לכך היא שכונת בת גלים.
| בשנת 1944 הגיש פרופ' אדולף
ראדינג תכנית לפיתוח חוף הים הדרומי, אשר כללה
את אזור רצועת חוף בת גלים. התכנית הציעה
תכנון אזורי רחצה, בתי קפה ומסעדות, גנים
ציבוריים ומתקני ספורט ונופש בהשפעת הסגנון
הבינלאומי. נסללה מערכת תנועה רצופה בין
אזור בית חולים רמב"ם לבין רח' אלנבי, והחלו
בפיתוח חוף הים. נבנה בית הקזינו (1935) ובית
חולים רמב"ם (1937)וכן בריכת שחיה . משנות ה-
40 החלו לבנות שיכונים ובתי מגורים בני 2 - 3
קומות. נבנה שיכון ציבורי לחיילים משוחררים -
בניה על עמודים עגולים, תוך הדגשת קוים
אופקיים ויצירת חללים ציבוריים פתוחים נרחבים
בין המבנים.
במהלך השנים הזניח השלטון המקומי, בחוסר
התחשבות כללי את שכונת בת גלים. מקבלי ההחלטות
התעלמו לחלוטין מהחוף כמשאב לבילוי ופנאי.
חיפה נשארה עיר של חלקים ושכונות נפרדות, עיר
שבה תחושת החלקיות חזקה יותר מתפיסת המכלול.
הבסיס להפרדה נבע מלחצים
להפרדה אתנית, צורך בעצמאות קהילתית ודפוסי
רכישת הקרקעות ע"י רופין. |
|