הזמנת תושבי וותיקי בת גלים להשקת אלבומו המופלא של דב פז
תודה אישית לך, דב.
רכשתי, קבלתי הקדשה אישית מהאומן, עיינתי, זיהיתי פינות וחלונות,
חלודות ודלתות, התרגשתי ונמלאתי גאווה על היותי ילידת השכונה ותושבת.
זכות גדולה היא להחזיק ספר זה במדף הספרים ולהראות לחברי, שעדיין מרימים גבה מדוע אני מתעקשת לגור כאן,
מהי השכונה הזו, מהו סוד קסמה ומהי נשמתה.
דב, כה היטבת לבטא כל זאת !
בדפי הספר הראשונים נרשם:
"השיכון אוכלס במשפחות צעירות של אנשים שחיפשו שלוות נפש אחרי מלחמת העולם השניה ומלחמת השחרור, הולידו ילדים וגידלו משפחות לתפארת...."
במילים אלו אני מוצאת את התמצית של השכונה עבורי.
סבי השני וסבתי ואמי הגיעו לשכונה לאחר מלחמת העולם, השואה ושברה.
רק בבגרותי הבנתי שסבתי אבדה 18 בני משפחה קרובים: הורים, אחים,
בעל ראשון, גיסים, דודים ובני דודים וגם רבים נוספים משכניה וממכריה.
היו כאן תושבים רבים כמו סבתי שבחשכת הליל נמלאו תוגה והזילו דמעה על עולם שחרב ובניגוד גמור לכך במהלך היום ניהלו בבת-גלים אורח חיים כמעט נורמלי.
כאן התאוששו, שיקמו את חייהם ומצאו את "שלוות הנפש אחרי המלחמה" עד כמה שניתן.
על רקע הים והגלים, האחווה בין התושבים והשותפות בגורל מצאו מזור לנפשם.
שמות רבים מנספי השואה בני משפחתי נמצאים על לוחיות הזכרון בבית הכנסת שצלמת וסבי וסבתי הם אלו שהתקינו אותם.
אני המשכתי את שרשרת הדורות והנצחתי בלוחיות אלו את סביי והוריי. לוחיות אבן אלו הינן למעשה השורשים של כולנו.
אחי ואני היינו ה- green shoots, הנצרים הירוקים שהתפתחו בשכונה ויצקו תקווה ושמחה בלב הניצולים. כפי שציינת "הולידו ילדים וגידלו משפחה לתפארת".
בשכונה ישנם לכולנו אבני דרך שליוו אותנו ועיצבו אותנו ובעיקר הפכו אותנו לבני-אדם, ואתה דב, ברגישותך כה היטבת לבטאם. תודתי נתונה.
בספרך יצרת "שפה בת-גלימית" שרק בת-גלימים יבינו וכשעיינתי בספרך עלתה בי התובנה מדוע בת-גלימים בעבר ובהווה ובני דורות שונים מצליחים למצוא שפה משותפת. הרי אנו חולקים זכרונות משותפים וגדלנו על מצע משותף. הרי "אנחנו מאותו הכפר" !
בברכה רבה ותודה.
נאוה כרמל.
חלודות ודלתות, התרגשתי ונמלאתי גאווה על היותי ילידת השכונה ותושבת.
זכות גדולה היא להחזיק ספר זה במדף הספרים ולהראות לחברי, שעדיין מרימים גבה מדוע אני מתעקשת לגור כאן,
מהי השכונה הזו, מהו סוד קסמה ומהי נשמתה.
דב, כה היטבת לבטא כל זאת !
בדפי הספר הראשונים נרשם:
"השיכון אוכלס במשפחות צעירות של אנשים שחיפשו שלוות נפש אחרי מלחמת העולם השניה ומלחמת השחרור, הולידו ילדים וגידלו משפחות לתפארת...."
במילים אלו אני מוצאת את התמצית של השכונה עבורי.
סבי השני וסבתי ואמי הגיעו לשכונה לאחר מלחמת העולם, השואה ושברה.
רק בבגרותי הבנתי שסבתי אבדה 18 בני משפחה קרובים: הורים, אחים,
בעל ראשון, גיסים, דודים ובני דודים וגם רבים נוספים משכניה וממכריה.
היו כאן תושבים רבים כמו סבתי שבחשכת הליל נמלאו תוגה והזילו דמעה על עולם שחרב ובניגוד גמור לכך במהלך היום ניהלו בבת-גלים אורח חיים כמעט נורמלי.
כאן התאוששו, שיקמו את חייהם ומצאו את "שלוות הנפש אחרי המלחמה" עד כמה שניתן.
על רקע הים והגלים, האחווה בין התושבים והשותפות בגורל מצאו מזור לנפשם.
שמות רבים מנספי השואה בני משפחתי נמצאים על לוחיות הזכרון בבית הכנסת שצלמת וסבי וסבתי הם אלו שהתקינו אותם.
אני המשכתי את שרשרת הדורות והנצחתי בלוחיות אלו את סביי והוריי. לוחיות אבן אלו הינן למעשה השורשים של כולנו.
אחי ואני היינו ה- green shoots, הנצרים הירוקים שהתפתחו בשכונה ויצקו תקווה ושמחה בלב הניצולים. כפי שציינת "הולידו ילדים וגידלו משפחה לתפארת".
בשכונה ישנם לכולנו אבני דרך שליוו אותנו ועיצבו אותנו ובעיקר הפכו אותנו לבני-אדם, ואתה דב, ברגישותך כה היטבת לבטאם. תודתי נתונה.
בספרך יצרת "שפה בת-גלימית" שרק בת-גלימים יבינו וכשעיינתי בספרך עלתה בי התובנה מדוע בת-גלימים בעבר ובהווה ובני דורות שונים מצליחים למצוא שפה משותפת. הרי אנו חולקים זכרונות משותפים וגדלנו על מצע משותף. הרי "אנחנו מאותו הכפר" !
בברכה רבה ותודה.
נאוה כרמל.
עליזה שקולניק ואני הננו העורכות של עיתון שכונת בת-גלים "עושים גלים". תושבי בת-גלים המעוניינים לכתוב לעיתון נושאים הקשורים לשכונה מוזמנים לשלוח כתבות למייל: carnav05@gmail.com או להשאיר הודעה במענה הקולי בטלפון: 04-8536697 בצרוף שם ומס' טלפון.