נתחיל בכמה הגדרות:
1. שבירת חוף beach break - שבירת הגלים הקרובה ביותר לחוף.
קו השבירה מתרחק מהחוף ככל שהגלים עולים. שבירת חוף יכולה להיות חזקה ואף קטלנית לציוד.
לדוגמא: רוב שבירות הגלים לאורך חופי הארץ.
2. שבירת ריף – קו שבירת גלים הנמצא בעומק, מעבר לשבירת החוף.
אופי הגל מושפע מעומק וגודל הריף. בדרך כלל שבירה חזקה יותר משבירת חוף, אך מאפשרת בריחה מנקודת שבירת הגלים, אם לא גולשים מעל הריף.
לדוגמא: קו השבירה בבת גלים ושבירות העומק "המתגלות" לאורך החופים כשהים גבוה מספיק.
3. "האזור הבטוח" safe zone - אזור שבו לא ישברו גלים. לרוב בין שבירת החוף לשבירת הריף.
4. תעלה channel – אזור מים עמוקים בין שני אזורים רדודים יותר.
הגלים ישברו מעל האזור הרדוד, בעוד שבתעלה העמוקה יחסית הם לא ישברו. בתעלה נוצר זרם שהולך ברוב המקרים לכיוון העומק. הזרם עוזר במעבר הגלים.
5. צ'יקן ג'ייב chicken jibe "מהפכדן" – מהפך שמתבצע במהירות מול התקפת גלים מתקרבת, במטרה להתרחק מההתקפה ולחכות לזמן טוב יותר - בין התקפות הגלים.
6. "קפיצת הטעות" - אתם גולשים וצוברים מהירות. לפניכם גל מרשים ומפתה לקפיצה מרשימה לא פחות. אתם קופצים ואכן מרשימים ואז גם נוחתים.
לפניכם עוד גל מרשים ואולי אף יותר גבוה, אבל...אין לכם מהירות... הגל נשבר עליכם ושולח אתכם ישר למכבסה.
אז מה? לא לקפוץ? בטח לקפוץ!!! אבל לא את "קפיצת הטעות". אפשר לקפוץ על הגלים הקטנים יותר, או על הגלים האחרונים של ההתקפה, שאחריהם לא יחכה לכם עוד אחד.
אז איך עוברים גלי חוף?
שני עקרונות חשובים והכרחיים – חרטום מול גלים ו-מהירות.
1. חרטום מול גלים – גם אם כיוון הרוח שומר לכם את החרטום בזווית ביחס לגלים, יש לכוון את החרטום מול הגל הנשבר. הפניית דופן הגלשן אל הגל מקרבת אותנו אל ההתרסקות.
2. מהירות – חשובה וחיונית למעבר הגל.
מה עושים אם אין מהירות? פימפום נמרץ עם המפרש מול הגל, ירידה מהרוח, תפילה בלב.
מהירות יתר יכולה להיות גם בעייתית. היא יכולה לגרום לגלשן לקפוץ מול הגל ואז לעצור אותו בנחיתה. על מנת להימנע מאיבוד המהירות יש לשמור את הגלשן "מחובר למים" ע"י האטת המהירות כשמתקרבים לשפת הגל.
שיטות למעבר גלים:
אציג כאן שתי שיטות, להן קראתי על שם שניים מהגולשים הותיקים והמזוהים עם חוף בת גלים. לא ביקשתי את רשותם, אך הכול מתוך כבוד, הערכה וחברות.
1. שיטת "הגיהוץ" או שיטת דורון דוכס.
מהירות, מהירות, מהירות. זה שם המשחק. עולים קצת לרוח באזור הבטוח, ואז תוך כדי ירידה קלה מהרוח צוברים מהירות ופשוט "מגהצים" את הגלים. מומלץ לתזמן את המעבר בין התקפות הגלים ולחפש את התעלה, אבל כל הזמן מהירות.
2. שיטת "המעבר הבטוח" או שיטת עמית מקל.
מעבר יותר זהיר של הגלים. שיטה הדורשת תזמון נכון בין ההתקפות ומציאת המקום המדויק בין שיאי הגלים. המהירות פחות חשובה. הדגש הוא על תזמון, מיקום וקריאה נכונה של הים. מתמרנים את הגלשן בין שבירת הגלים, תוך מציאת המעבר הבטוח.
לסיכום:
מבחינתי, מעבר של שבירת הגלים הוא משחק מחשבה בלתי פוסק. מכיוון שאין בים שני גלים זהים, משחק המחשבה הזה מתחיל מחדש בכל מעבר גלים.
אין שיטה נכונה מבין השיטות שהצגתי ואפשר להשתמש בשתיהן, אפילו באותו היום... (רק לתת קרדיט לממציאים).
בחירת השיטה היא חלק ממשחק המחשבה והמציאות שנקרא "מעבר גלי חוף".
עמית מקל בנסיון מעבר גלי חוף. 19.1.2018. צילום: יהודה בלחסן.
- amit_mekel_19_1_2018_1.jpg (355.48 KiB) נצפה 730 פעמים
- amit_mekel_19_1_2018_2.jpg (311.56 KiB) נצפה 730 פעמים
- amit_mekel_19_1_2018_3.jpg (357.6 KiB) נצפה 730 פעמים
).
